אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לד · יט)
אמנם למ"ש א"ש דהנה מה שהכריחו התוס' ז"ל דגלי לן קרא במעילה דמיתה לא פטרה מתשלומין לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה. והיינו דאל"כ אין לך אדם שמועל בהקדש. וכמו שכתבו ודייקו בלשונם ז"ל בכתובות (ד"ל ע"ב) וקשה לכאורה הא במעילה בלא"ה לא שייך דיפטר מטעם דקלב"מ. דהרי מדאגבי' קני' ומתה לא מחייב עד דאכיל לי' וכמו שאומר שם בגונב חלבו של חבירו ואכלו. ומצאתי שבספר הפלאה באמת מתרץ בזה קושי' תוס'. ולי נראה דדברי תוס' ז"ל מוכרחים להמבואר במס' מעילה (די"ח ע"א) ובתוס' שם דקרא דכי תמעול מעל מיירי בשני, פנים או בנהנה בלא שינוי רשות כדמצינו לשון מעילה על זה בסוטה ומעלה בו מעל. או במוציא מרשות הקדש ומכניס לרשות הדיוט אף בלא נהנה וכדמצינו לישנא דמעילה על זה עבודה זרה, וע"ז מייתי הש"ס הני תרי קראי שם דסוטה ודע"ז. א"כ כיון קאמר בהדיא דמעל בנהנה בלא שינוי רשות. והיינו ע"כ באופן דלא שייך מדאגבי' קני'. דאל"כ, הרי שנוי רשות היא עי"ז. וא"כ ממעילה זו שבאה על ההנאה ואכילה ובאופן דלא קנה ע"י הגבהה ולעיסה. ויקשה הלא יפטר מטעם דקלב"ם. דהלא המיתה וחיוב ממון דמעילה באין כאחד וע"כ דגלי לן קרא דהמיתה לא פטרה. ושפיר דייקו התוס' ז"ל ודוחק לומר ולאוקמי קרא דמעל. בנהנה לחוד בלא אכילה והזיד במעילה דבמיתה לרבי כתבו תוס' בפסחים (דל"ג ע"א) ד"ה ומינה דהוא דוקא באכילה ולא בשארי הנאות. כ"ז דוחק. ועי' ברמב"ם פ"א מהלכות מעילה ה"ג דעיקר אזהרת מעילה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך הוא. ועי' במשנה למלך שם דבאה מפי השמועה דהוא לאו מיוחד בכל אופן דמעל בשוגג יש לאו במזיד. ועוד דעיקר דיני דמעילה לענין פגם ונהנה דבדבר דיש בו פגם לא מעל עד שיפגום הוא משום דילפינן חטא חטא מתרומה מה תרומה פוגם ונהנה והיינו משום דכי יאכל כתיב ואין לאכילה בלא פגימה וכמבואר במעילה שם ובתוס'. א"כ ע"כ דבמעילה הדין דמעל ע"י אכילה. ואי אפשר לאוקמי קרא דמעילה בנהנה לחוד. ובמעילה ע"י אכילה יפטר מטעם קלב"ם. ושפיר הכריחו התוס' ז"ל דכיון דע"כ איכא מעילה באוכל הקדש. ובאופן דלא קני' בהגבהה ולעיסה כגון בגזבר או באינש דעלמא וסבור שהוא שלו. ולא נתכוין להוציא מרשות לרשות. וע"כ דגזה"כ הוא דהמיתה לא פטרה מטעם דקלב"ם:
וכל זה מעיקר דין מעילה שפיר הכריחו התוס' ז"ל אבל אין להכריח מקרא דכל חלב דגם בכרת גלי לן קרא דאינו פוטר מטעם דקלב"מ. דבזה שפיר י"ל דהא דמרבינן מקרא דכל חלב מיירי באופן דשייך לומר מדאגבי' קני' ומדלעסי' קניא ואין החיוב מעילה וחיוב כרת באין כאחד. או דמיירי בנהנה לחוד דליכא כרת משום חלב. ודיוק הש"ס דגזה"כ הוא דאיסור חל על איסור בקדשים לאו מקרא דכל חלב הוא ועיקר אקרא דאשר לד' דמרבי אימורין לטומאת הגוף סמיך. וכמ"ש לעיל. וא"ש ועוד יותר י"ל עפימ"ש. דהא דפריך למ"ד בקדשים נמי אין איסור חל על איסור האי קרא דכל חלב מאי עביד לי', היינו משום דקאי לר"ש ולדידי' ליכא לאוקמי קרא ביש שוה פרוטה וליכא כזית דליכא איסור חלב כיון דס"ל כ"ש למכות. וכמ"ש בס' על"נ. אבל למאי דקיי"ל דלא כר"ש וח"ש רק אסור מה"ת. איכא לאוקמי קרא בכה"ג. ועי' בפסחים דל"ג ע"א לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה. אי בעינן דוקא כזית. או גם בש"ס אף דליכא כזית יעוי"ש. וא"ש למאי דמסיק שם ר"פ דגם לרבי סגי בפרוטה אף דליכא כזית: