אור ברסלב

אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ

סימן לד

סימן לג

תירוץ על קושי' תוס' ז"ל שבועות (דכ"ד ע"א) בענין איסור חל על איסור באיסור הבא ע"י עצמו:

א)

שבועות (דכ"ג ע"ב) אמתני' דשבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב. פריך. אמאי מושבע ועומד מה"ס הוא. רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש. בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקים לה למתני' כדברי הכל אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאלי' באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן. ובתוס' שם הקשו ממתני' דכריתות המובא שם בע"ב דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד וקחשיב מוקדשים אע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא יעוי"ש שתי' לחלק בין איסור הבא מעצמו על עצמו לאיסור שהוא על כל העולם כמו מוקדשים:

ב)

ונ"ל דיש לישב קושי' התוס' ז"ל עפ"י מה דמבואר בדברי הר"ן ז"ל בנדרים (די"א ע"ב) גבי הא דבע' רמי בר חמא האומר הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים ומסיק הש"ס כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהתירא גבי' ואמר זה כזה מאי בעיקרו קא מתפיס או בהתירא קמתפיס. וכתב ע"ז הר"ן ז"ל ואיכא דקשיא לי' אפי' אם תימצא לומר דבהתירא קא מתפיס כלומר שיהא כזה ממש דמחית קמי' אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו תו אקשי' והא איכא נמי חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו. ולדידי לא קשה דאי מחמת נדרו ראוי הי' שיהא אסור לכל דהא הוא אקדשי' ואסרי' אכולי' עלמא אלא דלבתר זריקת דמים פקע לי' נדרא ואיסורא דטמאים ודחזה ושוק לזרים לא משום נדרא הוא דאי הכי הי' אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עלי' וה"ט נמי דמתפיס בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים ומתפיס בבכור לאחר זריקת דמים לא מתסר כדמוכח סוגיין בסמוך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרו לכהנים איסורי' לאו מחמת נדרי' הוא שאילו כן הי' איסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עלי' וכי מתפיס בי' בדבר אסור קמתפיס. עכ"ל:

ג)

ולפי דברי הר"ן ז"ל נ"ל לכאורה פשוט דמאי דקיי"ל דבקדשים קלים לית בהו מעילה מחיים רק באימורין לאחר זריקת הדם. וכן בקדשי קדשים לאחר זריקת הדם עדיין אית בהו מעילה באימורין כמבואר בכ"ד ע"כ לאו מטעם נדרי' הוא ולאו איסור עצמו הוא דאי מצד נדרו ואיסור עצמו הי' ראוי שהכל יהי' אסור דהלא הוא אסר בסתם ולא חילק בין אימורין לבשר ובין קודם זריקה לאחר זריקה כמו שהסביר הר"ן ז"ל לענין הבשר דכיון דאינו אסור לכל ולאחר זריקת דמים ע"כ דפקע לי' נדרא ואינו רק איסורא דרמי רחמנא עלי' דאי מחמת נדרו ראוי הי' שיהא אסור לכל כמו כשקרא על הככר שם קרבן סתם שאסור לכל. ועי' במהרי"ט ח"א סי' נ"ד. אנן נמי נאמר כן לענין האימורין דע"כ איסור זרות וחיוב מעילה דאיכא עלייהו עדיין לאו מכח נדרו הוא דאי מכח נדרו ראוי הי' שיהא אסור גם הבשר דהלא הוא אסר בסתם ולא חילק בין בשר לאימורין ובין קודם זריקה לאחר זריקה. וע"כ דאיסור נדרו שבא ע"י פי' כבר פקע לי' מכל וכל בין מבשר ובין מאימורין ואיסור מעילה דנשאר עדיין על האימורין בקדשי קדשים. או שנתחדש השתא לאחר זריקת דמים לגמרי בקדשים קלים אינו אלא מצד גזה"כ. ואיסור חדש דתורה הוא. ולאו איסור פי' ונדרו דהוא כבר פקע לגמרי לאחר זריקת דמים:

ד)

וא"כ א"ש המשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד. דהתם הרי אכל מאימורין דהיינו חלב ולאחר זריקת דמים דהי' גם נותר ונותר לאחר זריקת דמים הוא. וא"כ שפיר חייל איסור מוקדשין על החלב לאחר זריקת דמים אף לריש לקיש דלית לי' איסור כולל באיסור הבא מעצמו מ"מ מוקדשים לאחר זריקת דמים לאו איסור הבא ע"י עצמו הוא. רק בא מאלי' ע"י גזירת הכתוב ולא ע"י עצמו. ושייך גם כולל בזה. אף דעל הבשר ליכא איסור מוקדשים. מ"מ באימורין גופייהו שייך כולל דמגו דחייל איסור מוקדשים על יתר האימורין דאינן חלב כגון כליות ויותרת הכבד ולאו כל הקרב לגבוה אף דמקרו חלבים אסור משום חלב כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' מאכלות אסורות ה"ה עיי"ש. ומגו דחייל אהני חייל איסור מוקדשים גם אחלב גמור בכולל. וא"ש. [ועי' לקמן בתשו' להגאב"ד דוואשלקאווע עוד בזה]:

ה)

וראיתי בס' אבני מילואים בתשובותי' סי' י"ב שכתב לישב קושי' תוס' הנ"ל עפ"י מאי דאיתא בתמורא די"א האומר רגלה של זו עולה כולה עולה משום דפשטה קדושה בכולה. ואיתא שם דאם הקדיש דבר שהנשמה תלוי' בו ד"ה דפשטה קדושה בכולה וכיון דעל הבשר חייל ההקדש ממילא פשטה קדושה בכולה גם על החלב ואפי' לא הקדישו. ואי משום דאין איסור חל על איסור ולא מצי פשטה קדושה בחלב מידי דהוה אשור של שני שותפים והקדיש אחד מהן חלקו דלא פשטה קדושה בכולה דחלק חבירו מעכב הכי נמי כיון דאין אחע"א גבי חלב לא חיילא קדושה ז"א דכיון דמאי דפשטה קדושה בכולה הוי ממילא ובאיסור הבא מאלי' אמרינן כולל. וא"כ מגו דחייל אבשר חייל נמי אחלב ממילא דפשטה קדושה בכולה ואין ההקדש שעל החלב איסור הבא ע"י עצמו אלא איסור הבא מאלי' יעוי"ש:

ו)

ובעניי לא אוכל לירד לסוף דעתו הגדולה של הגאון ז"ל בזה דהנה פשוט הדבר דאף דלריש לקיש בהקדיש בהמה אין על החלב איסור מוקדשין. מ"מ זהו דוקא לענין איסור וחיוב מעילה דלא יהי' על החלב משום דאין איסור חל על איסור. אבל פשוט דגם על החלב חייל עצם ההקדש. דאטו משום דאסור באכילה אין בידו שוב להקדישו לקרבן ביחד עם כל הבשר וכיון דחייל ההקדש על כל הבשר והחלב משום דבורו. תו אין מקום בכאן דנימא פשטה קדושה בכולה דלא הי' כלל שיור בהקדש זה. ואיך שייך לדון בזה כולל על החלב מצד דפשטה קדושה בכולה ולומר דנוקים למתני' כגון שלא הקדיש רק הבשר ולא החלב ובזה שפיר פשטה קדושה בכולה גם על החלב מאלי' ושייך שפיר כולל זהו דוחק גדול. וגם הגאון ז"ל לא כיון לזה. סוף דבר דברי האבני מילואים צריכים תלמוד:

ודע כי יש לי בכאן מקום עיון חדש. הנה במעילה (די"ח ע"ב) ובתוס' שם מבואר דביסוד דין המעילה איכא תרי גווני. חדא באינו מכווין להוציא החפץ מרשות הקדש ורק נהנה ממנו בלא שינוי רשות. ובזה יש חילוק במתניתין שם בין נהנה מדבר שיש בו פגם לנהנה מדבר שאין בו פגם. דבדבר שיש בו פגם לא מעל עד שיהנה שוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה. ובדבר שאין בו פגם מעל בהנאה לחוד. ועוד יש דין במעילה שהוא בלא הנאה רק בשינוי רשות שמוציא מרשות הקדש ומכניס לרשות הדיוט כגון מכירה או נתינה או שאלה ומיד שנשתנה לרשות הדיוט דהיינו שעשה בה ההדיוט מעשה שחשוב זכי' וקנין מהדיוט להדיוט אע"פ שלא נהנה מעל. עיי"ש שמבואר הדבר בתוס' ד"ה ואומר. ועי' בקידושין דנ"ה ע"א בתוס' ד"ה אין מועל אחר מועל. ג"כ מבואר שם יסוד זה. ועי' במל"מ פרק ו' מהלכות מעילה הלכה ד'. ועי' בשעה"מ פ"ו ה"ה שם. וא"כ כיון דאיכא חיובא דמעילה על שינוי רשות לחוד אף בלא הנאה ורק מכוין להוציא מרשות הקדש לחוד ועושה קנין וזכי' אשר כמוהו בהדיוט קונה מעל. א"כ במעילה כזו בודאי אין מקום שנאמר דחיוב מעילה זה אינו חל על איסור אחר הקודם לו כגון על חלב. דאין ענין זה לזה כלל. דזהו איסור אכילה וזהו איסור הוצאה ושינוי רשות ומאי שייכות בכאן לאיסור חל על איסור:

ח)

וכזה ממש כתבו התוס' ז"ל ביבמות (דל"ד ע"א) ד"ה והוציאו וז"ל פי' בקונטרס דאיכא הכא איסור בת אחת דכשקידש היום חל עלי' איסור אכילת יום הכפורים ואיסור הוצאת שבת וקשיא לר"י דמה ענין זה לאיסור חל על איסור דאפי' למ"ד אין איסור חל על איסור אפי' בבת אחת מ"מ הכא חל לכו"ע אפי' בזה אחר זה ואפי' יעשה אכילה והוצאה בזה אחר זה ואפי' חלו שבת ויום הכפורים בזה אחר זה שבשביל איסור מלאכת שבת אם הוא תחלה לא ימנע איסור אכילת יוה"כ לחול אחרי' שעדיין לא נאסר זה מחמת השבת וכן איפכא עכ"ל. וא"כ פשוט דהכי נמי בחיוב מעילה שהוא על הוצאה מרשות הקדש בלא הנאה. דאינו ענין, בזה לאיסור חל על איסור. דאטו משום דהחלב אסור באכילה לא יחול עלי' איסור הוצאה מרשות הקדש דהוי כמו ענין גזילה מרשות הדיוט. אתמהה. וא"כ לכאורה צריך להבין ל"ל להש"ס בכריתות (די"ד ע"א) אמתני' זו דיש אוכל לומר דטעמא דאיכא חיוב מעילות אחלב משום כולל דאקדשי' מגו דאתוסף איסור הנאה אתוסף נמי איסור אכילה. והיינו דהוי כולל כמ"ש תוס' בחולין (דק"א ע"א) הלא בלא כולל ג"כ א"ש דמחייב בכאן. משום דמשעה דאגבי' קני' כמו דאי' בש"ס בכתובות (ד"ל ע"ב) גבי אוכל חלבו של חברו. לענין קים לי' בדרבא מיני' ועי' בצל"ח פסחים (דכ"ט ע"א) גבי אוכל חמץ של הקדש ועי' בחי' רבינו עקיבא איגר ז"ל במערכה ה' למס' פסחים שהקשה כן אברייתא דפוטר באוכל חמץ של הקדש ממעילה מטעם קלב"ם. והלא אינן באין כאחד דחיוב מעילה מעידנא דאגבי' קני' עיי"ש שמפלפל הרבה בזה:

ט)

ולפי"ז בנידון דידן לענין איסור חל על איסור ג"כ יקשה. חדא. דאין שני האיסורין באין כאחד דחיוב מעילה בא מעידנא דאגבי'. ועוד. דבלא"ה אינו ענין כלל בכאן לאיסור חל על איסור דהוו איסורים נפרדים דזהו איסור אכילה וזהו איסור הוצאה מרשות הקדש והוי ענין אחר לגמרי ועי' בהגהות הרש"ש למס' יבמות (דל"ד ע"א) בתוס' הנ"ל. ואם נאמר דהש"ס דקאמר משום איסור כולל הוא משום דבעי לאוקמה למתני' בכל גווני והיינו אפי' בגזבר שאכל. דהוא אינו חייב משום שינוי רשות והוצאה כמו שמבואר במעילה (ד"כ ע"א). וכמ"ש תוס' בקידושין (דנ"ה ע"א) בד"ה אין מועל. ובב"ק (ד"כ ע"ב) ד"ה נתנה לחבירו דהטעם הוא כיון דסבור הוא שהוא שלו ונוטל לעצמו בלא כונת גזילה אינו מועל בנטילתו עד שיהנה. וא"כ כיון דבו הוי החיוב רק אהנאה והיינו מה שאכלו בכאן ונהנה באכילתו ופגעם ש"פ. ובזה כיון דהחיוב מעילה הוא רק אאכילה שייך שפיר אין איסור חל על איסור וע"ז קאמר הש"ס דהוי כולל. אבל אם כן לא יקשה כלל קושי' תוס' בשבועות דכ"ד הנ"ל לר"ל דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו מהאי מתני' דחייל איסור מעילה ע"י כולל. הא לר"ל יש לומר בפשוט דלא מיירי בגזבר. וחיוב מעילה הוי בכאן על השינוי רשות והוצאה מרשות הקדש. וזהו אין ענין כלל לאיסור חל על איסור. ולק"מ קושי' תוס':

י)

ועו"ק לי למאי שהקשה הצל"ח בפסחים (דכ"ט ע"א) למ"ש תוס' שם בד"ה רבי נחוניא. דקרבן של אשם מעילות תלוי' בהקרן וחומש שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש. וע"ז הקשה הצל"ח דלפי זה איך שנינו במשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאו בפי' חייב והלא מת ומשלם לית לי' לר"מ א"כ כיון דחייב מחמת הוצאת שבת ממילא פטור מלשלם קרן וחומש של הקדש מטעם קים לי' בדרבא מיני'. וממילא פטור גם מאשם משית שאינו בא אלא כשיש קרן וחומש. ומאי מרויח ר"מ במאי שמוסיף שבת דעי"ז יופטר מאשם. ועיי"ש בצל"ח שכ' לתרץ משום דחיוב מעילה בא משעה דלעסי' וכדאמר בכתובות (ד"ל ע"ב) מעידנא דלעסי' קני', וחיוב שבת לא בא רק עד שבלעו ואינן באין כאחד. עיי"ש וצ"ל בכוונתו דלא ק אמר דמעידנא דאגבי' קני'. משום דמשמע מתני' דכל החיובים הוו בשעת האכילה. והיינו דנימא דמיירי בגחין ואכל דלא הי' הגבהה וכדאמר בכתובות שם. ורק מדלעסי' עכ"פ קני' ועי' בתוס' רבינו עקיבא איגר ז"ל על משנה דכריתות שטרח שם אחי' הגאון ר' בונם ז"ל לישב לפי"ז דברי הש"ס דקאמר אקדשי' מגו דאתוסף. דלכאו' כיון דחיוב מעילה בא מעידנא דלעסי' והוא קודם חיובא דחלב א"כ לא שייך איסור חל על איסור כיון דאינן באין כאחד עיי"ש שמסיק דגם בכה"ג שייך אין איסור חל על איסור וא"ש ד' הש"ס:

יא)

אבל לדידי אחרת תקשה דכיון דלדברי הצל"ח החיוב מעילה בכאן מיירי ע"י שינוי רשות ומעידנא דלעסי' קני' שאין לך שינוי גדול מזה. א"כ קשה טובא דחיוב מעילה זה הוא ענין אחר לגמרי ואינו מסוג איסור אכילה כלל ואינו ענין כלל לאיסור חל על איסור ומאי זה קאמר הש"ס אקדשי' מגו דאתוסף. ועי' בערוך לנר על מס' כריתות שהביא ג"כ דברי הצל"ח ותמה עלי' חדא דנראה דעל לעיסה לחוד אינו חייב מעילה דליכא הנאה עדיין עד שיבלע ואפי' לשי' הראב"ד ז"ל דבגונב מהקדש חייב אע"ג דליכא הנאה. מ"מ יקשה לשי' הרמב"ם ז"ל דבהוצאה מרשות הקדש לא חייב עד שיהנה ובלעיסה ליכא הנאה. עיי"ש. ולדידי קשה טובא על הגאונים הנ"ל דאיך נוכל לומר דהחיוב מעילה בכאן על ההוצאה מרשות הקדש. דא"כ אינו ענין כלל לאיסור חל על איסור ואיך נפרש דברי הש"ס:

יב)

והאמת נ"ל דהש"ס מוכרח לפרש טעמי' דמתני' משום איסור כולל. דהנה אמה שהוסיף ר"מ במתני' ואומר דאם היתה שבת והוציאו בפי' חייב אמרו לי' רבנן אינו מן השם. ופרש"י ז"ל דאין חיוב זה משום אכילה. וא"כ כיון דלא ניחא להו לרבנן למתני חיוב הוצאת שבת משום דאינו משם איסור אכילה. וע"כ דהחיוב מעילה דאיירי בי' רבנן מיירי באופן דאינו על השינוי רשות וההוצאה מרשות הקדש. דא"כ יקשה גם לדידהו דאינו מן השם כיון דלאו משום איסור אכילה. וע"כ דמיירי באופן דליכא לחייבו על ההוצאה מרשות הקדש וכגון בגזבר. והחיוב רק על האכילה וההנאה. וא"כ שפיר שייך בזה איסור חל על איסור. וצ"ל דטעמא משום דהוי כולל. וא"כ א"ש גם דברי תוס' דשבועות שהקשו לר"ל מהא מתני'. דליכא למימר כמו שהקשינו דר"ל יפרש משנתינו באופן דהמעילה היא על השינוי רשות וההוצאה. ואינו שייכות כלל לאיסור חל על איסור דז"א דע"כ משנתינו מיירי באופן דליכא לחיובי' על ההוצאה ושנוי רשות רק על האכילה. וכמ"ש וא"ש. וגם מה שהקשינו על הצל"ח יש לתרץ קצת באופן זה. דהוא ז"ל קאי לתרץ דברי ר"מ שהוסיף חיוב הוצאת שבת. וע"ז הקשה דא"כ ליכא, אשם מעילות משום דקלב"ם, וע"ז תי' שפיר די"ל לדידי' דהחיוב מעילות יהי' על הלעיסה מעידני' דקני'. ולא תקשה דהלא א"כ אינו שייכות כלל לאיסור חל על איסור דבאמת אליבי' דר"מ לא נפרש דטעמא משום איסור כולל. ורק משום דבלא"ה הוא איסור אחר לגמרי. ואף דאינו מן השם דלאו איסור אכילה הוא. לזה ג"כ לא חש ר"מ דהלא הוסיף גם הוצאת שבת. וא"ש. ועי' בקצות החושן בחו"מ סי' כ"ח ובנתיבות המשפט שם ועי' בתוס' ישנים בכריתות שם. ועי' ביבמות (דל"ד ע"א) בתוס' ד"ה אם היתה שבת שכתבו שם לתרץ אליבא דר"מ מאי שייכות איכא למתני הוצאה בהדי חיובי אכילה יעוי"ש:

יג)

ועדיין יש לנו מקום עיון בזה בש"ס דכריתות (דכ"ג ע"ב) דקאמר הש"ס שם דאפי' מאן דלית לי' בעלמא איסור חל על איסור כגון ר"ש, מ"מ בקדשים מודה. דגלי בהו קרא דאחע"א מקרא דכל חלב לד' דבא לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וקאתי איסור מעילה וחייל אאיסור חלב. וקשה דילמא קרא קאי באופן מעילה שהוא ע"י שינוי רשות והוצאה מהקדש ואין שייכות בזה כלל לאחע"א דלאו משם איסור אכילה הוא. וא"ל דא"כ קרא ל"ל דז"א דהלא בלא"ה איצטריך לרבויי האימורין מקדשים קלים למעילה דיהי' בכלל קדשי ד' אף דאין בהם מעילה בחייהן כמבואר בחולין (דקי"ז ע"א) וברש"י שם עיי"ש. א"כ קשה דמנלן דקרא גלי לן דאיסור חל על איסור בקדשים. דילמא רק למעילה שבאה ע"י שינוי רשות בא. אמנם שוב מצאתי בס' ערוך לנר על מס' כריתות בדכ"ג ע"ב שהקשה בלא"ה מנלן דקרא אתי לגלות דאיסור חע"א דילמא קאי קרא בנהנה בלא אכילה ובזה בודאי חייב במעילה אף אם אין איסור חע"א. כיון דחלב לא אסרה תורה רק באכילה. וזה בודאי קשה גם בלא דברינו דלעיל. ומהכרח הקושי' צ"ל כיון דגלי קרא דאימורין הוו בכלל קרא דכי תמעול מעל מקדשי ד' א"כ ממילא אתרבו לכל דיני ופרטי מעילה וכן ראיתי להאחרונים על קושי' הערוך לנר. וא"ש:

יד)

עוד נ"ל לתרץ קושי' העל"נ כאשר נדייק בד' הש"ס דכריתות שם דקאמר בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתניא אשר לד' לרבות אימורי קדשים ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב קאי עלי' באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עלי' תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא ובקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל על איסור חמור נמי חייל. דהא איסור מעילה קל הוא מיתה ואיסור חלב איסור חמור כרת ואתי איסור מיתה חייל על איסור כרת דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וחייל אחלב דאיסור כרת ש"מ בקדשים גלי קרא. ויש לדקדק לכאורה. דמעיקרא מ"ט לא מייתי הש"ס האי קרא דכל חלב לדייק מיני' דבקדשים גלי קרא דאחע"א וכי כעורה זו ששנה רבי. כמו דפריך ר"ח לרבי ינאי בחולין (דקי"ז ע"א) דיליף דיש מעילה באימורי קדשים קלים מקרא דכאשר יורם וגו' פריך לי' ר"ח וכי כעורה זו ששנה רבי כל חלב לד' וכו'. וה"נ מ"ט לא מייתי הש"ס מעיקרא האי קרא. ועוד דהתם בסמוך דקאמר הש"ס דלר"ש אית לי' אפי' בקדשים אאחע"א פריך הש"ס ע"ז לר"ש האי קרא דכל חלב לד' מאי עביד לי'. ופרש"י ז"ל דמקרא דאשר לד' לא קשיא לי' די"ל דלית לי' דרשה דמרבי אימורין לענין טומאת הגוף ומוקי לי' לדרשה אחרינא בתורת כהנים לרבות הלן והיוצא. ולהכי פריך רק מקרא דכל חלב. א"כ תקשה נמי דמעיקרא מ"ט לא מייתי האי קרא דכל חלב:

טו)

ולזאת נ"ל דבאמת ניחא לי' להש"ס מעיקרא למילף מקרא דאשר לד' ולא מקרא דכל חלב משום דמקרא דכל חלב איכא למדחי דמיירי בנהנה ולא אכל. או כמ"ש לעיל במעילה שבאה ע"י שינוי הרשות לן ראי' מזה בהכרח לאיסור חע"א. לכך מייתי מעיקרא ללמוד מקרא דאשר לד' דמיירי לענין טומאת הגוף שחייל על האימורין. וע"כ משום דבקדשים גזה"כ דאחע"א. ורק דהש"ם מביא לסייע מרבי דגם הוא ס"ל דקדשים שאני מדקאמר סתם לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. ומשמע דבכל ענין מעילה קאמר דאף דמקרא אין הכרח די"ל דמיירי בנהנה או במעילה שבא ע"י שינוי רשות. מ"מ רבי מדלא מפרש דברי' משמע דבכל ענין קאמר. וע"כ משום דקדשים שאני ופיקר הלימוד גם לרבי הוא מקרא דאשר לד'. ולבסוף דפריך לריש האי קרא דכל חלב מאי עביד לי'. באחת הוה מצי לחרוצי דמיירי בנהנה או ע"י שינוי רשות רק דעדיפא מיני' מתרץ. ומצינו הרבה כזה בסוגיות הש"ס. ועוד יותר י"ל דלכך לא יליף מעיקרא מקרא דכל חלב. משום דכיון דקיי"ל דאיסור חל על חצי שיעור א"כ כיון דדין מעילה כפרוטה למ"ד אף דליכא כזית. ועי' פסחים דל"ב ע"ב. א"כ י"ל דקרא דמעילה מיירי באופן דאיכא פרוטה וליכא וית ולא הוה מחלב רק ת"ש וכאשר באמת הקשו כן האחרונים עי' בערוך לנר ולזה יליף מקרא דטומאה. ולר"ש פריך שפיר דהוא סובר כ"ש למכות. וא"ש:

טז)

ובדברי התוס' דשבועות דכ"ד שהקשו לר"ל דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצחו ממתני' דיש אוכל אכילה אחת דתייל איסור מוקדשים על איסור חלב לכאורה הי' קשת לי טובא א דקאמר הש"ס בכריתות דבקדשים גלי קרא דאחע"א וא"נ לק"מ לר"ל. ומצאתי שהק' כן הגאון בעל משכיל לאיתן ז"ל ואחרי התבוננות מעט ראיתי דדברי התוס' א"ש. דהנה לר"ל ליכא למילף בקדשים דאחע"א מקרא דאשר לד' דאיירי גבי טומאת הגוף דמזה אין ללמוד עדיין לאיסור הבא ע"י פצמו דטומאה איסור הבא מאלי' הוא. ובזה גם בעלמא איסור חל אאיסור בכולל וטומאת הגוף נמי כולל הוא. ומקרא דכל חלב נמי ליכא למילף למסקנת הש"ס שם דמוקי לי' לר"ש בוולדות קדשים. וא"כ ג"כ שוב איסור הכא מאלי' הוא עתה. וכן איכא לאוקמי בבכור דג"כ איסור הבא מאלי' הוא. ועכ"פ אין הכרח דנקושים אחע"א גם באיסור הבא ע"י עצמו ושפיר מקשים החוס' ז"ל ועי' ברשב"א ז"ל שמתרץ גם קושי' תוס' ז"ל די"ל דמיירי בבכור. ומי' בא"מ סי' י"ב

יז)

שו"מ במצפה לאיתן של מס' כריתות שם שהקשה איך דייק הש"ם דבקדשים איסור חפ"א. מקרא דכל חלב דחל מעילה אחלב הלא לגבו האדה שטובר על האיסורין קדם הוא לעבור תחלה על איסור קמא יי על איסור חלב א מכי אגבה ק' ומעל משום שנוי רשות מתקדש להדיוט. ומשום חלב לא תחייב עד אל א כיון שעובר בתחלה במעילה דין הוא שיתחייב כה ולא יפטר ממנה שכדי שאל בכדי משום איסור חלב שנתחייב אח"כ באכל. הינא סשני האיסורים באין כאחת בשפת האכילה. ועיי"ש מה טמחרץ. ובמחלח חכח"ח הדברים מתמיהים דבעילה שבאה ע"י שינוי רשות. בלא"ה אינו ענין כלל לאיסור חל על איסור דהוי סוג איסור אחר לגמרי. וכמבואר הרבה בדברינו לעיל ועי' בקידושין דמ"ג ע"א תוד"ה שלא מצינו יעוי"ש:

יח)

ובעמדי בזה נתקשיתי בדברי תוס' ז"ל (פסחים דכ"ט עף) גבי הא דקאמר בשים שם דהא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל רבי נחוניא בן הקנה היא. דהי' עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין ופטור מטעם דקים לי' בדרבא חיני'. ובחוס' שם ד"ה מאן יש אומרים כתבו וז"ל תימא לר"י דמאן דיליף אסון אסון בריש אלו נערות ואית לי' דמיחה בידי שמים פטור מחשלומין לר' נחוניא. א"כ לרבי דאמר לקמן הזיד במעילה במיתה א"כ אמאי פוטר כרת מתשלומין והא אע"ג דבעלמא פטר מיתה מחשלומין הכא לא פטר דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת ואע"ג דבכרת הוא במזיד בשוגג יתחייב ואור"י דבמיתה דגלי לן קיל דלא פטרה הכא מתשלומין גלי בכרת דלא גלי לא גלי עכ"ל ועי' בתוס' כתובות ד"ל ע"ב בד"ה זר שאכל תרומה יעוי"ש. ועי' במ"ש הר"ש ז"ל בתרומות ש"ז מ"א ע"ש:

וקשה לי טובא דמה יענו רבותינו ז"ל לההיא סוגיא דכריתות (דכ"ג ע"ב) דמרבינן שם מקרא דכל חלב לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומכריח מזה הש"ס דבקדשים גלי רחמנא דאיסור חל על איסור מדחל איסור מעילה על איסור חלב. ופריך שם למ"ד אף בקדשים אין איסור חל על איסור האי קרא מאי עביד לי'. ומשני דמוקי לה בוולדות קדשים וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושין דבהדי הדדי קאתו עכ"פ הרי מפורש יוצא לנו מהש"ס דאין שום דרשה לדרוש מקרא דכל חלב וע"כ בא לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. א"כ הרי גילה לן קרא בהדיא דגם כרת דחלב אינו פוטר ממעילה מטעם דקים לי' בדרבא איני' וכו"ע מודים בהאי קרא דלרבות אימורים למעילה בא כמבואר בהדיא בש"ס. והשתא יקשה טובא דאיך אמר הכא דהאוכל חמץ של ח לא קעל לרבי נחוניא בן הקנה דהכרת פוטרו. והלא גלי לן קרא דגם כרא אינו פוטר ממפילה. ומה לי כרת דחלב או דחמץ:

יט)

אמנם למ"ש א"ש דהנה מה שהכריחו התוס' ז"ל דגלי לן קרא במעילה דמיתה לא פטרה מתשלומין לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה. והיינו דאל"כ אין לך אדם שמועל בהקדש. וכמו שכתבו ודייקו בלשונם ז"ל בכתובות (ד"ל ע"ב) וקשה לכאורה הא במעילה בלא"ה לא שייך דיפטר מטעם דקלב"מ. דהרי מדאגבי' קני' ומתה לא מחייב עד דאכיל לי' וכמו שאומר שם בגונב חלבו של חבירו ואכלו. ומצאתי שבספר הפלאה באמת מתרץ בזה קושי' תוס'. ולי נראה דדברי תוס' ז"ל מוכרחים להמבואר במס' מעילה (די"ח ע"א) ובתוס' שם דקרא דכי תמעול מעל מיירי בשני, פנים או בנהנה בלא שינוי רשות כדמצינו לשון מעילה על זה בסוטה ומעלה בו מעל. או במוציא מרשות הקדש ומכניס לרשות הדיוט אף בלא נהנה וכדמצינו לישנא דמעילה על זה עבודה זרה, וע"ז מייתי הש"ס הני תרי קראי שם דסוטה ודע"ז. א"כ כיון קאמר בהדיא דמעל בנהנה בלא שינוי רשות. והיינו ע"כ באופן דלא שייך מדאגבי' קני'. דאל"כ, הרי שנוי רשות היא עי"ז. וא"כ ממעילה זו שבאה על ההנאה ואכילה ובאופן דלא קנה ע"י הגבהה ולעיסה. ויקשה הלא יפטר מטעם דקלב"ם. דהלא המיתה וחיוב ממון דמעילה באין כאחד וע"כ דגלי לן קרא דהמיתה לא פטרה. ושפיר דייקו התוס' ז"ל ודוחק לומר ולאוקמי קרא דמעל. בנהנה לחוד בלא אכילה והזיד במעילה דבמיתה לרבי כתבו תוס' בפסחים (דל"ג ע"א) ד"ה ומינה דהוא דוקא באכילה ולא בשארי הנאות. כ"ז דוחק. ועי' ברמב"ם פ"א מהלכות מעילה ה"ג דעיקר אזהרת מעילה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך הוא. ועי' במשנה למלך שם דבאה מפי השמועה דהוא לאו מיוחד בכל אופן דמעל בשוגג יש לאו במזיד. ועוד דעיקר דיני דמעילה לענין פגם ונהנה דבדבר דיש בו פגם לא מעל עד שיפגום הוא משום דילפינן חטא חטא מתרומה מה תרומה פוגם ונהנה והיינו משום דכי יאכל כתיב ואין לאכילה בלא פגימה וכמבואר במעילה שם ובתוס'. א"כ ע"כ דבמעילה הדין דמעל ע"י אכילה. ואי אפשר לאוקמי קרא דמעילה בנהנה לחוד. ובמעילה ע"י אכילה יפטר מטעם קלב"ם. ושפיר הכריחו התוס' ז"ל דכיון דע"כ איכא מעילה באוכל הקדש. ובאופן דלא קני' בהגבהה ולעיסה כגון בגזבר או באינש דעלמא וסבור שהוא שלו. ולא נתכוין להוציא מרשות לרשות. וע"כ דגזה"כ הוא דהמיתה לא פטרה מטעם דקלב"ם:

וכל זה מעיקר דין מעילה שפיר הכריחו התוס' ז"ל אבל אין להכריח מקרא דכל חלב דגם בכרת גלי לן קרא דאינו פוטר מטעם דקלב"מ. דבזה שפיר י"ל דהא דמרבינן מקרא דכל חלב מיירי באופן דשייך לומר מדאגבי' קני' ומדלעסי' קניא ואין החיוב מעילה וחיוב כרת באין כאחד. או דמיירי בנהנה לחוד דליכא כרת משום חלב. ודיוק הש"ס דגזה"כ הוא דאיסור חל על איסור בקדשים לאו מקרא דכל חלב הוא ועיקר אקרא דאשר לד' דמרבי אימורין לטומאת הגוף סמיך. וכמ"ש לעיל. וא"ש ועוד יותר י"ל עפימ"ש. דהא דפריך למ"ד בקדשים נמי אין איסור חל על איסור האי קרא דכל חלב מאי עביד לי', היינו משום דקאי לר"ש ולדידי' ליכא לאוקמי קרא ביש שוה פרוטה וליכא כזית דליכא איסור חלב כיון דס"ל כ"ש למכות. וכמ"ש בס' על"נ. אבל למאי דקיי"ל דלא כר"ש וח"ש רק אסור מה"ת. איכא לאוקמי קרא בכה"ג. ועי' בפסחים דל"ג ע"א לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה. אי בעינן דוקא כזית. או גם בש"ס אף דליכא כזית יעוי"ש. וא"ש למאי דמסיק שם ר"פ דגם לרבי סגי בפרוטה אף דליכא כזית:

כ)

והעיקר נ"ל בזה עפ"י מ"ש בנתיבות (בחו"מ סי' כ"ח סק"ב) לתרץ קושי' העולם בהא מתני' דיש אוכל אכילה אחת דלרבי מאיר דמוסיף אם היתה שבת והוציאו בפי' חייב. הלא עי"ז יפטר מחיוב דאשם מעילות כיון דקים לי' בדרבא מיני' משום שבת ממילא פטור מלשלם קרן של הקדש ובאין קרן אין אשם כמו שהבאתי לעיל וע"ז כתב הנתיבות דיש חילוק בין קדושת דמים לקדושת הגוף. דבקדושת דמים מה שמשלם קרן וחומש אינו כפרה אלא משעת גזילת הקדש כמ"ש תוס' ז"ל בכתובות (דף ל' ע"ב) ולהכי הדין בקדושת דמים דאם אינו בר דמים ולא שוה מידי כגון חמץ של הקדש אין בו קרן וחומש. אבל בקדושת הגוף תשלומין דידהו הוא משום כפרה ואף בנותר דלא שוה מידי מעל. וכיון דתשלומין בהו הוו כפרה לא שייך דיפטר מטעם קלב"מ דבתשלומי כפרה אינו פטור מצד קלב"מ כמ"ש תוס' בכתובות שם גבי תשלומי תרומה בשוגג. עיי"ש ובהגהות אמרי ברוך שם דכדברי' מבואר בדברי תוס' ישינים בכריתות שם. ולפי"ז יתורץ שפיר מה שהקשינו מהא דגלי קרא דגם כרת אינו פוטר ממעילה מקרא דכל חלב. דכיון דבקדושת הגוף קאי קרא כגון אימורין. ותשלומין דקדושת הגוף הוו משום כפרה. לא שייך דיפטר מטעם קים לי' בדרבא מיני'. ואין ראיה מזה לקדושת דמים דהתשלומין הוו משום גזילת הקדש ושייך בזה קלב"מ. וא"ש מאד:

תוכן העניינים

אפיקי ים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה