אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לד · י)
ועו"ק לי למאי שהקשה הצל"ח בפסחים (דכ"ט ע"א) למ"ש תוס' שם בד"ה רבי נחוניא. דקרבן של אשם מעילות תלוי' בהקרן וחומש שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש. וע"ז הקשה הצל"ח דלפי זה איך שנינו במשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאו בפי' חייב והלא מת ומשלם לית לי' לר"מ א"כ כיון דחייב מחמת הוצאת שבת ממילא פטור מלשלם קרן וחומש של הקדש מטעם קים לי' בדרבא מיני'. וממילא פטור גם מאשם משית שאינו בא אלא כשיש קרן וחומש. ומאי מרויח ר"מ במאי שמוסיף שבת דעי"ז יופטר מאשם. ועיי"ש בצל"ח שכ' לתרץ משום דחיוב מעילה בא משעה דלעסי' וכדאמר בכתובות (ד"ל ע"ב) מעידנא דלעסי' קני', וחיוב שבת לא בא רק עד שבלעו ואינן באין כאחד. עיי"ש וצ"ל בכוונתו דלא ק אמר דמעידנא דאגבי' קני'. משום דמשמע מתני' דכל החיובים הוו בשעת האכילה. והיינו דנימא דמיירי בגחין ואכל דלא הי' הגבהה וכדאמר בכתובות שם. ורק מדלעסי' עכ"פ קני' ועי' בתוס' רבינו עקיבא איגר ז"ל על משנה דכריתות שטרח שם אחי' הגאון ר' בונם ז"ל לישב לפי"ז דברי הש"ס דקאמר אקדשי' מגו דאתוסף. דלכאו' כיון דחיוב מעילה בא מעידנא דלעסי' והוא קודם חיובא דחלב א"כ לא שייך איסור חל על איסור כיון דאינן באין כאחד עיי"ש שמסיק דגם בכה"ג שייך אין איסור חל על איסור וא"ש ד' הש"ס: