אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לג · ג)
ונסתפקתי בזה למ"ש הש"ך ז"ל דבנשבע שלא לאכול בעת חלי' הוי נשבע לבטל מצוה דפקוח נפש. איך הדין בקונם כה"ג. אם אסר עלי' כל מיני מאכל כשהוא מסוכן. אם יחול הקונם דבקונם קיי"ל דחייל גם לבטל מצוה ואיך יהי' הדין בזה. וצדדי הספק בזה הוא. עפ"י מאי דמבואר בש"ס נדרים (דט"ז ע"ב) דקאמר מנין שאין נשבעין לעבור על המצוה ת"ל לא יחל דברו דברו אינו מיחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים מ"ש נדר דכתיב איש כי ידור וגו' לד' לא יחל דברו שבועה נמי הא כתיב או השבע שבוע' לד' ל"י דברו. ומסיק אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. וכפי מה שהסבירו הראשונים ז"ל שם דבשבועה דאוסר על נפשי' לאו כל כמיני' להפקיע עצמו מחיוב המצוה. אבל נדר איסור חפצא הוא והחפץ אינו משועבד להמצוה. ומוכח מהש"ס דאי לאו קרא דלד' דגלי לן דאפי' יש בנדרו בטול מצות השם לא יחל דברו. הו"א דאף דנדרים איסור חפצא הוא. מ"מ לאו כל כמיני' לאסור החפץ עלי' בקונם במקום בטול מצות השם. ועיקר הוא מגזה"כ. רק דבא רבא לתרץ דמנלן דגזה"כ הוא על קונם, וקרא דדברו דגלי' לן דדברו אינו מיחל אבל מיחל לחפצי שמים קאי על שבועה דילמא להיפך. ע"ז מתרץ רבא דמסתברא דקרא דלד' דחל לבטל מצוה אתי לנדרים משום דהוי איסור חפצא. וקרא דדברו אתי לשבועה דהוי איסור גברא אבל עכ"פ גם בנדרים הא דחלים אדבר מצוה. העיקר הוא מגזה"כ. ועי' בראשונים ז"ל שהקשו באומר קונם סוכה עלי מ"ט אסור לישב בסוכה ליתי עשה דסוכה ותדחה ל"ת ועשה מנדרים דישנן בשאלה. ועי' בס' שעה"מ פ"ג מה' נדרים שמביא דברי הראשונים ז"ל בזה ומפלפל הרבה בהם. ומסקנת הדברים כתב שם בשמם דבנדרים גזה"כ הוא מקרא דלד' דחייל לבטל מצוה. וגזה"כ הוא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אף דישנן בשאלה עיי"ש שמבאר דברי החנוך ז"ל: