אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לג · ב)
ולי אינו נראה. דמה לי דעפ"י הטבע לא יתכן לעשות טצדקי ובודאי יישן. מ"מ מנלן האי חידוש מדבר שא"א לו לעמוד בו. דעכ"פ הרי מפורש יוצא מש"ס יבמות (דקכ"א ע"ב) דבלא שינה ג"י מוכרח הוא למות. א"כ אפ"ל דזהו טעמי' דר"י דהוי נשבע להמית עצמו. ואם באנו לומר דכיון דברור לנו שבודאי יישן בתוך הג"י מאלי' ולא ימות. א"כ ברור לנו שלא יבוא ע"י שבועתו לידי בטול מצוה. ובכה"ג לא הוי נשבע לבטל מצוה. קשה. חדא דפשטות הסברא מחייבת דכיון דעצם שבועתו הוי לבטל מצוה. אף דברור לנו שלא יבוא לידי כך מ"מ עצם השבועה הוי לבטל מצוה. ולאו הרעה רשות היא. והדין נותן שלא תחול שבועתו ועוד דתקשה ע"ז מדברי הר"ן ז"ל עצמו שכתב דנשבע שלא לאכול ז"י הוי נשבע לבטל מצוה ולהמית עצמו, אף דג"כ ברור לנו שלא יבוא לידי כך. דכשיסתכן נתיר לו כדי קיומו משום פקוח נפש. וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רל"ח סק"ה בנשבע שלא לאכול נבילות בעת חלי', מקרי נשבע לבטל מצוה דפק"נ אף דברור לנו שלא יבוא לזה דתכף נצוונו לאכול ולא יבוא לידי בטול מצוה זו. אם אך לא ימצא לשאול על שבועתו. וע"כ משום דעצם השבועה הוי עכ"פ לבטל מצוה. ואף דיש לחלק. דבשינה בע"כ יישן מאלי' בהכרח עפ"י הטבע. אבל גבי אכילה רק אנן נתיר לו לאכול אם לא ימצא לשאול. מ"מ נ"ל כ"ז לדוחק ונגד הסברא: