אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לב · ח)
אמנם האמת יורה דרכו דלא שייך בזה לומר דהוי נשבע לבטל מצוה על עת שיסתכן. ולא תחול שבועתו על אז. כמו שמוכרחין אנו לומר ולפרש בדברי הר"ן ז"ל שכתב דהוי נשבע להמית עצמו. וצריך ג"כ להבין הלא השבועה על ששה ימים לא הוי להמית עצמו. ורק מה שהוסיף לישבע גם על יום השביעי הוא שגורם להמית עצמו א"כ מחמת דהוי נשבע לבטל מצוה נימא רק דשבועתו לא תחול על יום השביעי. אבל בכל עת שיכול לעמוד על קיום נפשו שפיר תחול השבועה. ובפרט לשי' הר"ן ז"ל דבנשבע לפרוע הקרן עם הרבית אף דלענין הרבית הוי נשבע לבטל מצוה מ"מ על הקרן חלה שבועתו לפרוע. א"כ הכ"נ נימא כן. וע"כ צ"ל דכיון דלא נשבע מעולם על דבר הרשות בפני עצמו ואדרבה ע"י מה שנשבע שלא לאכול בששה ימים יוצא מזה דהאיסור שבועה הנוסף עוד ליום השביעי הוי לבטל מצוה ולהמית עצמו. ואין שייך לומר בכה"ג לחלק שבועתו דתחול מקצת ותבטל מקצת דשבועה אחת היא שעל ידה יבוא לידי בטול מצוה לעבור אדברי תורה ולהמית עצמו. וה"ט ג"כ שלא אמרינן כולל בזה דלא נשבע בהדיא על שני דברים רשות ומצוה. ועיקרה של שבועה זו לבטל מצוה. וא"כ א"ש גם שיטת הרמב"ם ז"ל. כיון דבע"כ אין לומר בזה דתחול שבועה רק עד שעה שיסתכן ויהי' ממילא דבר שאפשר לעמוד בו כמ"ש. וזה לא תקשי דאמאי צריך הרמב"ם ז"ל לומר דטעמא דלא חלה שבועה משום דבר שא"א לעמוד בו. ולא קאמר כמ"ש הר"ן ז"ל. משום נשבע לבטל מצוה ולא חל כלל. דבלא"ה ע"כ צ"ל או דהרמב"ם ז"ל לא פסיקא לי' דהוי לבטל מצוה הכתובה בתורה. או דנ"מ מטעמא דדבר שא"א לעמוד בו לענין קונם. ואי מהני כולל דבנשבע לבטל מצוה מהני כולל. ובדבר שא"א לעמוד בו לא מהני בשום דוכתא. וא"ש: