אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לב · ז)
ובאמת רציתי לומר דזהו טעמי' דהר"ן ז"ל שחילק אהרמב"ם ז"ל וס"ל דלא מקרי דבר שא"א לעמוד בו משום דודאי יאכל לכשיסתכן. והארכנו לעיל בסי' כ"ח להסביר טעמו ונימוקו ולהנ"ל י"ל דזהו טעמו משום דס"ל דעל עת שיסתכן לא חלה שבועתו דהוי נשבע לבטל מצוה. וממילא הוי שבועתו דבר שאפשר לעמוד בו. והרוחנו בזה לתרץ קושי' הגאון מהר"מ שי"ק ז"ל בס' לתרי"ג מצות שהקשה שם לשי' הר"ן ז"ל דטעמא דהוי ש"ש בנשבע שלא אוכל ז"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ולעבור אדברי תורה. א"כ בקונם דחל לבטל מצוה הדין נותן דאם אוסר כל פירות העולם עלי' שיחול נדרו. ולא כן כתב הר"ן ז"ל עצמו בנדרים דנ"ה ע"ב ולקמן נדבר מזה. ולהנ"ל אדרבה בקונם כיון דחל לבטל מצוה. א"כ חל נמי אשעה שיסתכן. בזה יודה הר"ן ז"ל דהוי דבר שא"א לעמוד בו. דכיון דודאי יאכל לכשיסתכן ויעבור אנדרו. א"כ א"א לו לעמוד בקיום נדרו:
אולם כ"ז אינו אלא עפ"י דרך החידוד אבל לא לקושטא דמילתא דהמעיין בהר"ן ז"ל יראה דלשונו אינו סובל כן. אבל הדרן לדידן דקשה להבין לכאורה מ"ט לא נימא דעל עת שיסתכן לא חלה שבועתו דהוי נשבע לבטל מצוה. וממילא תהי' השבועה עד שיסתכן. דבר שאפשר לעמוד בו. ובעלמא בנשבע שלא לאכול היום ונסתכן דצריך היתר לשבועתו. לא תקשה כזה דיהי' מותר כשנסתכן בלא התרה דלא חל ע"ז שבועה דהוי נשבע לבטל מצוה. דעדיפא מזה כ' הרשב"ץ ז"ל בתשו' סי' ק' דאפי' היכא שהי' השבועה ממש לבטל מצוה אף בשעה שנשבע לא ידע מהמצוה חלה שבועה יעוי"ש. א"כ מכ"ש בזה דבשעה שנשבע לא הי' ודאי שיסתכן ויבוא לידי בטול מצוה. בזה יודו כו"ע דחלה השבועה גם כשנתחדש אח"כ ובא לידי בטול מצוה ועי' באב"מ בתשו' סי' י"ד. אבל כשנשבע שלא לאכול ז"י דבזה ברור לנו בעת השבועה שיסתכן ביום השביעי ויבוא לידי בטול מצוה. נימא באמת דלא חלה על עת שיסתכן: