אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לב · ד)
והרב הגאון מו"ח יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאב"ד בסעראצק במכתבו אלי העירני בזה. די"ל דלהכי ל"ה בנדון דהש"ך ז"ל כשנשבע לאכול נבילות בעת חלי' דבר שא"א לעמוד בו. אף דתכף יהי' מוכרח או לאכול או למתשל אשבועתי'. משום דישועת ד' כהרף עין ואולי יבריא מיד ויוכל לעמוד בשבועתו ואני לא אבין. דמלבד דאין והסברא לומר דמקרי דבר שאפשר לעמוד בו. משום דיוכל להיות דיבריא מיד ויעמוד לו רוח והצלה ממקום אחר. הלא עכ"פ כ"ז אינו בידו וכל שאינו בידו מקרי דבר שא"א לעמוד בו לפי הסברא. ועוד קשה יותר הלא כל עיקרה של שבועה זו שמצא מקום לחול. אינה רק על עת חלי' דאז מותרים לו נבילות וטריפות ולא הוי מושבע ועומד מה"ס שלא לאוכלם. ומאי מהני לן שיבריא מיד וא"כ נמצא דאין מקום לשבועה זו אם לא יבריא מיד. ואז הלא מושבע ועומד מה"ס, וא"כ ממ"נ אין מקום כלל לשבועה זו לחול. דבעת תלי' מוכרח הוא לאכול וכשיבריא מושבע ועומד מה"ס שלא לאכול נבו"ט ולא חלה שבועה:
וחתנו הרה"ג מוה' שמואל אביגדור נ"י הוסיף עוד לישב. דמאי דאמרינן בנשבע שלא לאכול ז"י דהוי שבועת שוא משום דיאכל ליכשיסתכן ג"כ משום מצוה דפקוח נפש הוא דאין השבועה חל ע"ז משום דהוי נשבע לבטל מצוה. רק כיון דמ"מ מוכרח הוא אח"כ לעבור על מה שנשבע דמי לנשבע שלא אישן ג"י. וזהו שייך רק בנשבע מקודם. אבל נשבע בעת שהי' כבר מוכרח לקיים המצוה הרי נשבע ממש לבטל מצוה. והן הן ד' הש"ך ז"ל. ולדעתי כ"ד תמוהים. מ"ש דבנשבע שלא לאכול ז"י שיוכרח לאכול לכשיסתכן. היינו משום דלא חל ע"ז השבועה דהוי נשבע לבטל מצוה תמוה דא"כ מדוע מקרי דבר שא"א לעמוד בו. דעל מה דחלה שבועתו דהיינו שלא לאכול עד שיסתכן דבר שאפשר לעמוד בו הוא. ועל עת שיסתכן לא חלה שבועה. ורק מצד נדר ושבועה שבטלו מקצתן יש לחקור בזה. ועי' במחנה אפרים ה' שבועות סי' ח' וסי' י"ט. אבל לא מצד שבועה שא"א לעמוד בה. ועוד דהרי הכ"מ ז"ל כ' להסביר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דכשיאכל לכשיסתכן יעבור אשבועתו ונמצא שנשבע על דבר שא"א לו לקיימו. וחזינן בהדיא דחלה שבועתו גם אעת שיסתכן. ולהכי הוי ש"ש. ונשבע לבטל מצוה לית מאן דכר שמה לד' הרמב"ם ז"ל: