אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לב · ג)
ועוד קשה לי טובא מאי מסתפק הש"ך ז"ל אם זה מקרי נשבע לבטל מצוה דפקוח נפש. הלא הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג המובא לעיל בסי' שחולק אהרמב"ם ז"ל וס"ל דנשבע שלא לאכול ז"י הוי שבועת שוא ולא מטעמי' רק מטעם דהוי נשבע לבטל מצוה ולעבור אדברי תורה ולהמית עצמו ומקרא מלא דבר הכתוב ואך את דמכם וגו' א"כ מכל שכן בנשבע ממש כשהוא מסוכן דהוי נשבע להמית עצמו ולא חלה שבועה כלל. ומאי זה מסתפק בזה הש"ך ז"ל ומסיק דיש להחמיר ולהתיר לו. הלא אין כאן מקום ספק כלל בין לשי' הרמב"ם ז"ל ובין לשי' הר"ן ז"ל. וראיתי בס' שושנת העמקים להגאון בעל פמ"ג ז"ל בכלל ח' מביא שם דברי הש"ך שכ' דנשבע כשהוא חולה אין שבועה חלה עלי' דהוי נשבע לבטל מצוה. וכ' ע"ז לכאורה פקוח נפש אין בו לאו ועשה מפורש כ"א וחי בהם וכהאי גוונא שבועה חלה וי"ל דשמירת הנפש יש בו לאו ועשה עי' בר"מ ז"ל פי"א ה"ד מהלכות רוצח ושמירת נפש עכ"ד ותמוה מאד הלא מבואר הוא כ"ז להדיא בד' הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג הנ"ל. וצ"ע: