אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן לא · ח)
ולתרץ ד' הר"ן ז"ל נ"ל עפ"י מאי דראיתי בס' ערוך לנר על מס' יבמות (בדף קכ"א) שכ' דלולא הראשונים ז"ל הי' נ"ל דמחלוקת ר"מ ורבנן במתני' שם דרבנן אמרי נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה ושיש להם סוף אשתו מותרת ור"מ אומר בין יש להם סוף ובין אין להם סוף אשתו אסורה. ואמר ר"מ ע"ז מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים. וי"ל דזה ס"ל לכו"ע דאין אדם יכול לחיות במים דהוא נגד הטבע. ולא כמ"ש הראשונים ז"ל דר"מ ס"ל דיכול לחיות במים ג"י. רק דר"מ מביא ראיה מאותו אדם שעלה לאחר ג"י וע"כ או ששח עפ"י המים או שהי' ראשו חוץ למים א"כ אנן נמי ניחוש להכי וע"ז השיבו לו רבנן בברייתא דאין מזכירין מעשה נסים ומפרש הש"ס דהיינו שלא ישן ג"י. והיינו דאי הי' ישן הי' נופל בודאי בתוך המים ונטבע ולא משום דבלא שינה ג"י מוכרח הוא למות משו"ז. רק דכאן אי הי' ישן בע"כ הי' נטבע, ור"מ משיב ע"ז דכיפין ע"ג כיפין הוו ואי אפשר דלא מסריך וניים פורתא והיינו בהוצאת ראשו חוץ למים יעוי"ש. ואם נאמר לפרש כן גם אליבי' דהר"ן ז"ל וא"כ שוב אין ראיה כלל מש"ס דילן דבלא שינה ג"י מוכרך הוא למות. וא"ש ש"ס דנדרים דפשיטא לי' דגם בקונם לא יחול כה"ג. דליכא למימר דטעמא משום נשבע להמית עצמו. דאין מוכרח כלל שימות מזה וע"כ משום דבר שא"א לעמוד בו דבע"כ יישן מאלי' כמ"ש הר"ן ז"ל. וגם ש"ס דיבמות א"ש כמ"ש: