אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ל · ז)
ונראה להמציא בזה נפ"מ גם לשי' רש"י ז"ל ויתר הפוסקים דעימי' דס"ל דבנשבע שלא אוכל אסור גם בנבילות וטריפות וכל האסורים דכיון דרק אריא רביע עליהם לא מקרו אוכלים שאינם ראוים. למ"ש בסי' הקודם דאף דבכולל דברים המותרים עם דברים האסורים חיילא שבועתו מצד איסור כולל מ"מ לא מהני כולל להאיסורים החמורים מאיסור שבועה. א"כ כשנחלה ואין בנמצא להאכילו רק מדברים האסורים שחמורים באיסורם מאיסור שבועה יש לחקור לדינא אם צריך התרה לשבועתו ולמ"ש יהי' תלוי בהני שי' הפוסקים אם הותרו איסורים לחולה או רק הודחו. וכן יש לחקור במי שנשבע בהדיא שלא יאכל מכל דבר המותר ואח"כ נחלה ואין בנמצא להאכילו רק מדבר האסור דלהני שי' הפוסקים דאיסורים הותרו לחולה י"ל דכיון דכל האיסורים הותרו לו עתה ממילא נכללים עתה באיסור שבועתו. וגם אין איסור חל על איסור ל"ש בזה דעתה פקע מעליהם לגמרי איסורם הראשון. ולפי"ז צריך התרה לשבועתו משא"כ להני פוסקים דאיסורין הודחו לחולה ולא הותרו אף דגם לדידהו י"ל כיון דעכ"פ שרינן לי' עתה לאכול כל האיסורים ממילא נכללים בלשון שבועתו. אבל מ"מ שייך בזה דינא דאין איסור חל על איסור כיון דלא פקע מהם האיסור לגמרי כמ"ש. וכ"ז הוא רק להני פוסקים דס"ל דכל היכא דאין אחע"א גם תרי איסורי ליכא. ועמ"ש לעיל בסי' הקודם. ועי' בפמ"ג בפתי' להל' פסח מה שהתפלא שם על הש"ך ביו"ד סי' רל"ח סק"ה. ועי' בנו"ב מהדו"ת או"ח סי' קי"ז יעוי"ש: