אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ל · ו)
אמנם מה שיש עוד להעיר בזה לפמ"ש לעיל (בסי' ז') דהא דקיי"ל בעלמא היכא דאין איסור חל על איסור דהאיסור השני מתלי תלי וקאי ואי פקע הראשון אתי וחייל. היינו דוקא היכא דפקע הראשון לגמרי אבל לא היכא דנדחה איסור הראשון ולא הותר לגמרי יעוי"ש. ומבואר הוא בב"י לאו"ח (סי' שכ"ח) בד"ה הי' החולה וכו' מחלוקת הראשונים אם שבת הותרה אצל סכנת נפשות או רק הודחה. וכתב שם דדעת הרמב"ם וכן דעת הר"ן דרק הודחה ולא הותרה. והאחרונים כתבו דגם בשארי איסורים יהי' תלוי במחלוקת הראשונים לגבי שבת ועי' ברא"ש יומא פרק יוה"כ (סי' י"ד). א"כ בנ"ד כשנחלה להאי שי' הפוסקים דרק הודחו לו איסורים ולא הותרו א"כ בלא"ה א"א לאיסור שבועה לחול עליהם מטעם דאין איסור חל על איסור דכיון דלא הותרו לו לגמרי האיסורים ועדיין אריה דאיסורא רביע עליהם. רק דהודחו לגבי' מטעם פקו"נ אכתי שייך בזה אין איסור חל על איסור כמ"ש לקמן ואין שייך בזה לומר דאיסור שבועה יחול עליהם בכולל דגם אהתירא נשבע. דזה לא שייך רק בתחלת, חלות השבועה דאז שייך כולל מגו דחייל השתא אהתירא חייל נמי אאיסורא אבל בנ"ד כשבא איסור שבועה לחול אאיסורא לא שייך כולל מגו דחייל אהתירא דאהתירא חייל כבר כשנשבע והשתא בעינן שיחול אאיסורא לבד ולא שייך מגו בכה"ג ופשוט הוא. אבל להני שי' הפוסקים דס"ל דאיסורים הותרו לחולה א"כ שפיר יחול איסור שבועה עליהם כשנחלה. נמצא לפי"ז דנ"ד תלוי במחלוקת הראשונים ז"ל אם בעינן התרה לשבועתו כשנחלה ובא לאכול איסורים: