אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ל · ד)
ולדעתי הרבה יש לחלק בזה. דשפתי כהן ברור מללו דהתם כיון דלא נשבע רק על נבילות וטריפות אמרינן שפיר דכיון דבשעה שהוציא שבועה מפי' לא מצאה השבועה מקום לחול ויצאה לבטלה שוב אינו חוזר וניעור דבור של שבועה גם אח"כ כשנחלה כמ"ש הש"ך שם סקכ"ו בהא דפסק שם ביו"ד סעיף כ"א באומר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה אין השניה חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השני'. וכתב הש"ך הטעם שחלה השני'. שהחכם עוקר הנדר מעיקרו וכאילו לא היתה השבועה הראשונה כלל ונמצא שני' חלה למפרע ומשמע דבהפרת הבעל דמיגז גייז ואינו עוקר הנדר מעיקרו אף שהפר הראשונה אין השני' חלה וכ"כ בתשובת מהר"מ מינץ (סי' מ') עיי"ש. חזינן מזה דאף דקיי"ל בעלמא היכא דאין איסור חל על איסור מ"מ איסור השני מתלי תלי וקאי ואי פקע הראשון חייל כמבואר יבמות (דף ל"ב ע"א) מ"מ דבור של שבועה שאני דכיון דלא מצא מקום לחול בשעה שהוציאו מפי'. וכיון שבטל שוב אינו חוזר וניעור. ולא אמרינן בדבור דמתלי תלי וקאי. ועי' בשעה"מ פי"ז מהלכות איסורי ביאה דהביא ראי' לזה מד' התוס' נדרים (דף צ' ע"ב). וכ"כ בתשו' רעק"א ז"ל (סי' קס"ח). ולזה שפיר כ' הש"ך בסק"ה דכשנשבע שלא אוכל נבילות וטריפות כיון דבשעה שנשבע לא מצאה השבועה מקון לחול משום דמושבע ועומד מה"ס הוא ואין איסור חל על איסור. שוב אינו חוזר וניעור דבור של שבועה גם כשנחלה והותרו לו נבילות וטריפות. וכ"ז שייך דוקא בנשבע על דבר מיוחד ופרטי כמו בדיני' דהש"ך דנשבע רק על נבילות וטריפות לחוד. ולא מצא דבורו מקום לחול כלל. משא"כ בנ"ד שנשבע סתם שלא אוכל ועל דברים המותרים חלה שבועתו בודאי. רק דדברים האסורים לא נכללו בשבועתו דלא נתכוין עליהם דלא כיון לאסור רק אוכלין הראוין. א"כ כיון דשבועתו מצאה מקום לחול אהיתירא ולא יצאה לבטלה. ממילא כשנחלה אח"כ ונעשו גם נבילות וטריפות ראוין אצלו. ממילא נכללין גם הן באיסור השבועה. ולא בעינן לומר בזה שיחול השתא איסור שבועה מחדש מה שכבר בטל ועומד. רק דממילא האיסור שיש לו אהיתירא מתפשט גם עליהם ממילא דגם הם הוו לי' היתירא השתא. וחילוק זה נכון עפ"י הסברא הישרה:
ומ"ש השעה"מ פי"ז מהלכות איסורי ביאה לפרש כוונת התוס' ז"ל בנדרים (דף צ' ע"ב) דהקשו אמתני' דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. והקשו בתוס' הלא מתני' ר"י היא דל"ל כולל ואיך חל איסור הנדר על איסור א"א ודקדק השעה"מ מדלא תירצו דהנדר יחול אחר הגירושין דאז יופקע איסור אשת איש מזה סיוע למ"ש המהר"מ מינץ דבנדר ושבועה לא אמרינן כן דאף דלא חל השתא יחול לאח"ז. ואף דהתם דבור הנדר לא בטל לגמרי כשהוציאתו מפי' וחל לכה"פ אבעלה. מ"מ הקשו התוס' שפיר דל"ל דיחול אכל העולם לאחר שיגרשנה ויהי' ממילא בכלל הנדר. דכיון דהדין דיפר חלקו נמצא דבעת הגירושין כבר בטל נדרה לגמרי ושוב אינו חוזר וניעור גם אח"כ. ושפיר דמי לדינו דהש"ך ומהר"מ מינץ. משא"כ בנ"ד כמ"ש: