אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ל · ג)
וידידי הרב הגאון ר' מרדכי אלי' ראבינאוויץ הגאב"ד דוואשילקאווע שליט"א במכתבו אלי השיג עלי בזה. וז"ל: ומה שכתב דכשיסתכן ויותר אצלו נבילות הם בכלל אוכלים שראוים לאכילה וממילא חלה שבועתו גם ע"ז למפרע ז"א דכיון דבשעה שנשבע לא הי' דעתו לכך לדעת הרמב"ם א"כ לא חלה שבועה ע"ז כלל כיון דלא נתכוין לזה וכן מבואר להדיא בד' הש"ך ביו"ד (סי' רל"ח סק"ה) ע"ש. עכ"ד:
והנה אשר השיג עלי מסברא. דכיון דבשעה שנשבע לא הי' דעתו לכך א"כ לא חלה שבועה ע"ז כלל כיון דלא נתכוין לזה. לדעתי איפכא מסתברא. דמה דלא נתכוין לזה מתחלה משום דבלא"ה ג"כ אינם ראוים לו ול"ל לאוסרם. אבל עתה כשהותרו לו ממילא ראוים לו וממילא הוו בכלל שבועתו. וסברא זו נזכרת בדרך אגב בקצרה בתשו' אבני מילואים (בסי' י"ב) יעוי"ש. אפס לפי"ז עלינו לתרץ מה שהשיג מד' הש"ך ביו"ד (סי' רל"ח) הנ"ל. ונבוא בזה לבאר דברי'. והנה ביו"ד שם סעיף ד' פסק דאם אמר שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות ואכל אינו חייב משום שבועה שהרי מושבע ועומד מה"ס הוא, וכתב ע"ז הש"ך בסק"ה נראה דנ"מ אף האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבילה שא"צ להתיר שבועתו. ומזה השיג ידידי הרב הגאון הנ"ל דמפורש יוצא מפי כהן גדול הש"ך ז"ל דכיון דכשנשבע בהיותו בריא לא חלה שבועתו אנבילות וטריפות שוב אין מקום לשבועה זו לחול עליהם גם אח"כ כשנחלה והותרו לו. וה"ה בנ"ד: