אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ל · ב)
אמנם התישבתי בזה וראיתי דז"א. דכיון דכל טעמי' דהרמב"ם דברים האסורים לא הוו בכלל השבועה משום דמצד האיסור שרביע עליהם מקרו דברים שאינם ראוים לו לאכילה. א"כ כ"ז דוקא באוכלם כשהוא בריא שאז אסורים לו. משא"כ בבא לאוכלם כשהוא מסוכן דאז מותרים לו משום פק"נ א"כ ממילא ראוים לו אז מדין תורה ממילא הוו אז בכלל שבועתו כמו כל דבר המותר. וא"כ בשאינו מוצא לאכילה רק מדברים האסורים יהי' צריך התרה לשבועתו וכן טוב יותר שנאכילו מדברים המותרים שאסורין עלי' באיסור שבועה. ובאופן שלא נוכל בקל למצוא היתר לשבועתו משנאכילו מדברים האסורים ואפי' אסורים רק באיסור עשה. כיון דגם הם הוו אז ממילא בכלל השבועה. וא"כ כשאכלם יעבור על שני איסורים איסור עצמם ואיסור שבועה וכשיאכל מדברים המותרים לא יעבור רק אאיסור שבועה לחוד. ואף דגם לסברא זו דכשניתרים לו דברים האסורים מחמת חליו ממילא מקרו אז ראוים לאכילה ונכללים באיסור שבועה. מ"מ עדיין יש לנו לחלק בין הני תרי גווני וי"ל דבאמת היכא שאינו בנמצא להאכילו רק מדברים האסורים והספק רק לענין התרה לשבועתו. בודאי נאמר בזה דכיון דהותרו לו האיסורים ואכילה ראוי' היא לו שוב חיילא שבועתו עליהם וצריך התרה משא"כ היכא שנמצא להאכילו מדברים המותרים ומדברים האסורים. והספק הוא אם נאכילו דברים המותרים ויעבור באיסור שבועה לחוד. או נאכילו דברים האסורים הקלים. דבזה אם נכריע לומר דיותר טוב שנאכילו מדברים המותרים דאם נאכילו מדברים האסורים שוב יחול עליהם איסור שבועה ג"כ. אז יהי' הדין דאין להאכילו מדברים האסורים כיון דהדין דמאכילין הקל ובזה דברים המותרים קלים אצלו וממילא דברים האסורים נשארים אצלו בתוקף איסורם הראשון וממילא מקרו שוב לגביה אינם ראוים. ועל אינם ראוים לא נשבע נמצא דע"י שנאמר שהם ראוים אצלו עתה יסובב הדבר שיהי' ממילא אינם ראוים. וא"כ איך נוכל בזה לומר דיש עליהם איסור שבועה דהוו עתה ראוים לאכילה, כיון דעי"ז יתהוו אינם ראוים. אבל מ"מ פשוט דלא נוכל להאכילו מדברים האסורים דיאכלם בודאי באיסור שבועה דכשאוכלם אכילה ראוי' היא אצלו ועל אכילה ראויה כזו נשבע שלא יאכל. ונכון. ועי' מ"ש בסי' הקודם בזה: