אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כט · יד)
וידידי הרב הגאב"ד דואשילקאווא יחי' העירני בזה במכתבו לתרץ קושיא זאת די"ל דלכך דייק הרמב"ם בפ"א מה"ש בה"ז וכתב שנשבע שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין. משום דבשלא אטעום הדין דאף בכ"ש חייב כמבואר בשבועות (דכ"ב ע"א) וכ"פ הרמב"ם בפ"ד ה"ב דנשבע שלא יטעום כלום ואכל כ"ש חייב. וכיון דאסר עצמו בכ"ש לא הוי דבר שאפשר לעמוד בו משום דבידו לאכול כ"ש כשיסתכן דגם ע"ז נשבע. ומה שהוסיף תיבת "כלום" אף דבלשון טעימה לחוד נאסר בכ"ש. היינו דבא לכלול בזה גם נבלות וטריפות וכל דבר האסור ועל כולן נשבע. ונרוויח בזה דאפי' למאי שחדשנו דלא שייך בנ"ד לדון דין כולל משום דהכולל מגרע לנו שלא תחול השבועה כלל. מ"מ בזה שאסר עצמו בכ"ש ממילא חלה שבועה גם אנבלות וטריפות גם בלא כולל כמבואר בש"ס (דף כ"ג ע"ב) וכ"פ הרמב"ם בפ"ה ה"ז. אמנם כ"ז מלבד דאינו מבואר בכוונת הרמב"ם ואפי' אם יהיבנא ליה לדחוק כן בכוונתו ונאמר ג"כ דמ"ש בפ"ה ה"כ נשבע שלא יאכל כלום שבעה ימים ולא כתב לשון טעימה סמך עצמו אמ"ש בפ"א. וכ"ז הוא דוחק. אמנם מה נעשה לתרץ ד' הטוש"ע יו"ד (סי' רל"ו ס"ד) שכ' נשבע שלא יאכל ז"י ולא הזכיר לא לשון טעימה ולא לשון כלום. ובעיקר הקושיא הלא יכול ח"ש כשיסתכן כבר כן הגאון רעק"א ז"ל ומובא בשמו בחי' חת"ס למס' נדרים (דף ט"ו) עיי"ש: