אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כט · יג)
אמנם יש עוד מקום עיון בכ"ז למאי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה"ש ה"ה באמר שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים פטור משום שבועת בטוי משום דהוו דברים שאינם ראוים לאכילה. וס"ל לפרש במסקנת הש"ס בשבועות דכ"ד. ג"כ דמתני' דקתני דחייב בשבועה שלא אוכל ואכל נבו"ט מיירי במפרש דוקא. והוא דלא כשיטת רש"י ז"ל שם דלמסקנא גם בסתמא מיירי מתני' ולא מקרו דברים שאינם ראוים לאכילה רק עפר וכדומה אבל אלו ראוים רק ארי הוא דרביע עלייהו. וכן דעת הרי"ף ז"ל כהרמב"ם ז"ל א"כ תקשה טובא דמ"ט בשבועה שלא אוכל ז"י הוי דבר שא"א לעמוד בו הא יכול לאכול נבלות וטריפות וכהנה דלא הוו בכלל השבועה וזהו באמת יקשה טובא ואפי' אם נאמר כהצד שכתבנו לעיל דמה דיוכרח לאכול דברים האסורים משום קיום השבועה מקרי נשבע לבטל המצוה מ"מ יקשה הלא עיקר טעמי' דהרמב"ם בשבועה שלא אוכל ז"י דהוי דבר שא"א לעמוד בו משום דודאי יאכל לכשיסתכן כמ"ש הכ"מ ובזה בודאי יקשה דלכשיסתכן הלא יכול לאכול דברים האסורים דאז יותרו לו וגם נשבע לבטל מצוה לא הוי והי' נראה בזה דכיון דעיקר טעמיה דהרמב"ם בשבועה שלא אוכל ואכל נבו"ט פטור הוא משום דאינם ראוים לאכילה ולא כיון עליהם. א"כ לכשיסתכן ויותרו לו משום פקוח נפש ונמצא דאז ראוים לו ממילא יוכללו בכלל השבועה ג"כ ושפיר הויא השבועה בדבר שא"א לו לקיימו וסברא זו מצאתי גם באבני מילואים (סי' י"ב) בתשובה אכן עדיין יקשה להצד שכתבנו דמשום מאי דיוכרח לאכול דברים האסורים לא מקרי נשבע לבטל מצוה ודבר שא"א לעמוד בו ג"כ לא הוי כיון דיכול לעמוד במציאות. א"כ אכתי יקשה דהלא יכול לאכול דברים האסורים גם קודם שיסתכן ואז ליכא עלייהו איסור שבועה: