אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כט · י)
שבתי וראיתי דלא יתכן לומר כן ולתרץ שי' הר"ן ז"ל. כמ"ש באות ח' דאם נאמר דמה דיוכרח להעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן זהו לא נקרא נשבע להמית עצמו. א"כ יקשה מ"ט נקרא נשבע להמית עצמו כשנשבע שלא יאכל ז"י. הלא גם שם ברור לנו דכשיסתכן יאכל משום מצות פקוח נפש. ואלא דנאמר דעכ"פ עצם שבועתו הויא להמית עצמו שלא יאכל כל הז"י אף דבאמת יאכל לכשיסתכן מ"מ עצם שבועתו הויא להמית עצמו ומקרי נשבע לבטל את המצוה. א"כ הדר תקשי לן דמ"ט אי' בירושלמי דנשבע שלא יאכל ז"י חלה שבועתו. דהשתא תו אין לומר דכיון דלא חלה שבועתו אדברים האסורים א"כ יוכל לאכלם ולא הוי נשבע להמית עצמו. דהא עכ"פ עצם שבועתו שנשבע שלא יאכל סתם ולא הוציא מכלל השבועה בהדיא דברים האסורים הויא נשבע להמית עצמו. ואף דיש לחלק. דהתם לא חלה שבועה מעיקרה אדברים האסורים וע"כ מקריא שפיר שבועה דרשות ולא להמית עצמו. משא"כ הכא אף דודאי יאכל לכשיסתכן. היינו דרק אז יותרו לו לאכול כל הדברים מצד פקוח נפש. אבל מעיקרה ותחלתה הויא שבועה להמית עצמו. מ"מ לא נ"ל לחלק בכ"ז ויותר נראה כתירוץ הראשון שכ' באות ז' ודוק ולקמן בדברינו יבואר עוד אי"ה ביאור ד' הר"ן ז"ל במה שנקרא נשבע להמית עצמו אף דברור לנו דכשיסתכן יאכל עי' בתשו' להגאב"ד דוואשילקאווא ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' קע"ו במ"ש לפרש דברי המלחמות ד' בשבועות שכתב דקונמות אינם חלים לעבור על ל"ת בקום ועשה יעוי"ש שנוגע לדברינו בזה: