אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כח · י)
הן אמנם דלענ"ד הי' נראה מדיוק לשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש ה"ז שכ' וז"ל רביעית שנשבע על דבר שאין בו כח לעשות כיצד. כגון שנשבע שלא יישן ג' ימים לילה ויום רצופים או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים וכל כיו"ב עכ"ל. מלשון זה הי' נלע"ד דכל עיקר הטעם דהוי שבועת שוא בזה משום דאין בו כח לעשות ולקיים שבועתו ומוכרח הוא שימית עצמו עלי' וכל כיוצא בזה דברי שוא ותפל הם ובטלה דעתו אצל כל אדם. וחד טעמא הוא בשלא אישן ג"י או שלא אוכל שבעה ימים. אמנם מד' הכ"מ ז"ל בפ"ה מה"ש ה"כ המובא לעיל בדברינו משמע דלא ס"ל כן בדעת הרמב"ם ז"ל ורק הטעם משום דמוכרח לעבור על שבועתו לכשיסתכן: