אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כח · ח)
רק דצ"ע לפי"ז קצת למאי דמוכיח הש"ס יבמות קכ"א ע"ב מהא דשבועה שלא אישן ג' ימים דבלא שינה ג"י מוכרח הוא למות יעוי"ש ולקמן נדבר מזה. א"כ מאן אמר לן דבשבועה שלא אישן ג"י בודאי יעבור אשבועתו משום דבודאי יישן בתוך הג"י אפי' נאמר סברת הר"ן ז"ל משום דבעל כרחו יישן. מ"מ אולי יישן רק לכשיסתכן דאז השינה מותרת לו מה"ד משום פקו"נ. ובאמת כן מוכח שי' הרמב"ם ז"ל דאין נ"מ כלל בין שלא אישן ג"י ובין שלא אוכל ז"י בין בדינא ובין בטעמא. דכ' בפ"ה מה"ש ה"כ נשבע שלא יישן ג"י או שלא יאכל כלום שבעה ימים וכיוצא בזה שהיא שבועת שוא אין אומרים יעור זה עד שיצטער ויצום עד שיצטער ולא יהי' בו כח לסבול ואח"כ יאכל או יישן אלא מלקין אותו מיד ויישן ויאכל בכל עת שירצה. והנה השיעור ז' ימים שכ' לשלא אוכל. לא נמצא לזה מקור בש"ס [ואולי מקורו מש"ס דירושלמי פ"ב דנדרים שמביא הכ"מ. רק דשם הלא מבואר איפכא]:
ועי' במנחת חינוך מ' ל' מ"ש בזה דמי כמוהו חכם בחכמת הטבע בודאי ידע דא"א שיחי' ז"י בלא אכילה. וכן כ' הב"ח בטור יו"ד סי' רל"ו דצ"ע מנלי' זמן ז' ימים. ומש"ש עוד דאין לגרוס בירושלמי הנ"ל ג' ימים משום דג"י בודאי יכול אדם להתענות והחוש מעיד ע"ז וע"כ הגירסא ז"י וט"ס הוא בכ"מ עיי"ש. פליאה גדולה על גאון כמוהו אשר עיני' כיונים על כל אפיקי הש"ס שכ' כזה מסברת עצמו ועדות החוש. והוא ש"ס ערוך ביבמות (דף קכ"א ע"ב) וראיית הש"ס מקרא דאסתר וצומו עלי ואח"כ ואל תשתו עיי"ש. עכ"פ נראה מד' הרמב"ם ז"ל דגם בשינה בידו להעמיד עצמו ולנדד שנה מעיני' עד שיצטער ולא יהי' בו כח לסבול. רק דכיון דהויא ש"ש אין אומרים יעור עד שיצטער, אבל מ"מ משמע דבידו הוא כמו בשלא אוכל וחד דינא וחד טעמא לתרווייהו אליבא דהרמב"ם ז"ל וכדמשמע מהכ"מ ז"ל. ודוחק לחלק דבאכילה לא יאכל לכשיסתכן רק כדי קיומו וזה לא שייך בשינה דלא יישן יותר מכדי קיומו דמאלי' יישן יותר. כ"ז הוא דוחק. וא"כ צ"ע סברת הר"ן ז"ל דכיון דלדידי' מאי דיאכל לכשיסתכן משום זה לא נקרא א"א לעמוד בו. א"כ גם בשלא אישן אף דבע"כ יישן מ"מ מאן אמר לן דיישן בע"כ עוד טרם שיסתכן דאז יעבור אשבועתו דאולי יעמיד עצמו עד שיצטער ולא יהי' בו כח לסבול דבידו הוא כדמוכח מד' הרמב"ם ז"ל: