אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כח · ה)
ואשר ע"כ הי' נ"ל בעומק סברת הר"ן והרמב"ם ז"ל ולקיים גם ד' הכ"מ ז"ל. דלא כמ"ש בגליון רש"א דסברת הר"ן ז"ל משום דיכול להרעיב עצמו עדי ימות ברעב. דזה אינו. דאם ברור לנו דע"י קיום שבועתו יוכרח למות ברעב. משום הא גופא מקרי דבר שאי אפשר לעמוד בו ולקיים שבועתו. דקיום השבועה לא מקרי רק אם יתי' כל השבעה ימים ולא יטעום כלום משא"כ אם ימות עוד טרם יעבור הזמן שנשבע עלי' נמצא דא"א לו לעמוד בקיום השבועה דלא הוי רק אם יחי' ולא יעבור עלי'. והמשך ד' הר"ן ז"ל כך הוא. דהתם בשלא אישן ג' ימים בע"כ ישן מאלי' אבל זה יכול לעמוד בשבועתו מאי אמרת שימות. ר"ל. כיון דבודאי ימות א"כ משו"ז גופא תהא שבועת שוא דהוי דבר שא"א לעמוד בו. ע"ז כ' דז"א. לכשיסתכן תדחה שבועתו מפני סכנת נפשות. ור"ל א"כ הוי שפיר דבר שאפשר לעמוד בו. דבידו שלא לאכול עד קרוב שיסתכן ואז נאכילנו כדי קיומו. ונמצא דלא ימות ברעב. ואי דיאכל לכשיסתכן. ג"כ לא יעבור אשבועתו דאז יאכל בהיתר. ומשו"ז לא מקרי א"א לעמוד בו דאפשר לו שפיר לעמוד בקיום שבועתו ולא לעבור עלי'. זהו סברת הר"ן ז"ל וע"ז כ' הכ"מ ז"ל דטעמי' דהרמב"ם ז"ל הוא דכיון דבודאי יאכל לכשיסתכן וכשאוכל אי עובר על שבועתו. ור"ל אף דיאכל בהיתר מפני סכנת נפשות ולא יעבור באיסור שבועה מ"מ גם קיום שבועה לא הוי בכה"ג. דעכ"פ יאכל בודאי בתוך הז"י. והוא נשבע שלא לאכול. ולא תקשה דבידו שלא לאכול גם אז ולמות ברעב דז"א. דאם יוכרח למות ברעב משו"ז גופא א"א לעמוד בו מקרי כמ"ש וזהו דלא כמ"ש בגליון רש"א ביו"ד. כן הי' נ"ל בביאור מחלקותם ז"ל: