אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כח · ג)
והנה בפשטות נראה בסברת הר"ן ז"ל דכ' לחלק דין זה משבועה שלא אישן ג' ימים. משום דהתם בעל כרחו ושלא לרצונו יישן מאלי' והוי שפיר דבר שא"א לעמוד בו. משא"כ בשלא אוכל ז' ימים בידו שלא לאכול ולמות ברעב. ולא יעבור אשבועתו. א"כ הוי דבר שאפשר לעמוד בו וחלה שבועה עלי' ואסור לו לאכול עד שיסתכן ואז תדחה שבועתו מפני סכנת נפשות. וכ"כ לפרש ד' הר"ן ז"ל בגליון רש"א ביו"ד סי' רל"ו, ובטעמי' דהרמב"ם ז"ל צ"ל לפי"ז. אף דבאמת בידו שלא לאכול ולמות ברעב. מ"מ כיון דודאי הוא שיסתכן ואז מצוה לאכול מפני פקוח נפש. וכשאוכל אז עובר אשבועתו נמצא דאף אם מצד המציאות בידו לעמוד בשבועתו ולמות ברעב. מ"מ מצד הדין אי אפשר לו לעמוד בשבועתו דמצוה הוא לאכול לכשיסתכן. וכיון שאינו יכול לעמוד בה מצד הדין. גם זה מקרי א"א לעמוד והויא שבועת שוא. ועיקר מאי דנחלקו בזה הר"ן והרמב"ם ז"ל הוא אם דבר שאי אפשר לעמוד בו מקרי. רק אם אינו יכול כלל במציאות לעמוד בשבועתו ולקיימה. אבל מאי דאינו יכול לקיימה רק מצד הדין ואילולי זאת הי' יכול שפיר לקיימה. משום זה לא מקרי א"א לעמוד בה וחלה שפיר שבועתו או דגם מאי דאין בידו לקיים מצד הדין גם זה א"א לעמוד בו מקרי ויצתה שבועה מפי' לשקר והויא שבועת שוא. ואם באנו לפרש כן ד' הר"ן ז"ל בסברתו דשבועה שלא אוכל ז' ימים מקרי אפשר לעמוד בו משום דבידו שלא לאכול ולמות ברעב. א"כ צ"ל בביאור דברי' שכ' מאי אמרת שימות. דאינו מובן לפי"ז מאי קשה לי' בזה. דאין הכי נמי ומשו"ז מקרי דבר שאפשר לעמוד בו דבידו שלא לאכול עד שימות ברעב. וצ"ל דהכי קשה לי' דאין הכי נמי דחלה שבועתו ולא מקרי א"א לעמוד בו. אבל האיך נחייבנו בקיום שבועתו להעמיד עצמו שלא יאכל עד שימות. ואיך יהי' הדין בזה ולבאר הדין אתא. וע"ז קאמר דלכשיסתכן תדחה שבועתו מפני סכנה. ולא ימות ברעב. ונצוונו לקיים שבועתו ולהעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן ואז יאכל כדי קיומו. וכן מראין ד' השלטי גבורים שם יעיי"ש: