אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כו · ח)
ועתה ניחא מ"ש התורי"ד ז"ל. דאם הי' ט' עירות של ישראל ואחת של א"י הי' מודדין לאלו הט' של ישראל והקרובה מהן היתה מביאה ע"ע. אע"פ שאותה של א"י קרובה יותר. ול"ק הלא גזה"כ הוא קרובה דוקא. דז"א. דלאו דוקא קרובה אל החלל בעינן. רק קרובה מהערים שמודדין להן. וא"כ ה"נ כיון דאזלינן בתר רובא ומודדין לערי ישראל. שפיר מחייבינן את הקרובה מהן להביא ע"ע. רק דצ"ע מהא דתנן במתני' דסוטה שם. דאם נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה אינם יהודים לא הי' עורפין עיי"ש וצ"ע. עכ"פ ל"ק מהא דמחייבינן להקרובה מאלו הט' כמ"ש. ומעתה נ"ל דאם היינו אומרים דשייך למיזל בתר רוב ערים. והיינו אומרים מכח הרוב דאין לחייב הקרובה בע"ע,. משום דאיכא כנגד זה רוב ערים ורוב וקרוב רובא עדיף. והיינו מצריכין מדידה לאותן הערים. א"כ ממילא הי' הדין דהקרובה מהן היתה מחויבת בע"ע כיון דע"י הרוב אנו הולכין למדוד ליתר הערים. א"כ ממילא הקרובה מהן מחוייבת בע"ע. כמו בנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד. דקרובה אל החלל לאו דוקא הוא נמצא ממילא דל"ש בזה רוב כלל אף לשי' התורי"ד ז"ל דקרובה דוקא. אף דהספק הוא מתחלה רק על העיר הקרובה לעומת יתר כל הערים כמ"ש. מ"מ כיון דעכ"פ ע"י שנידון בזה מדין רוב. שוב יוסב מזה דאיכא חיוב דע"ע על הקרובה מיתר הערים. וכמו באם העיר הקרובה היא של אינם יהודים. וכשבאת לחייב אותה הקרובה. שוב יהי' נגדה רוב ערים ועליך לחייב הקרובה הראשונה דכן חוזר חלילה. וממילא אין הרוב מסייע לא לזו ולא לזו. ובאין רוב כנגד עלינו למיזל בתר קורבא ושפיר כתב התורי"ד ז"ל דל"ש רוב ערים כלל. ואפשר דזהו שכתב "ומאותה העיר שבא צריכה להביא ע"ע" דר"ל דכל עיר שתהי' קרובה מהערים שנמדוד להן מצד הרוב. תהיה מחויבת בע"ע. דשם קרובה עלה לעומת יתר הערים. וממילא שוב הוי לגבה רובא. וכן חוזר חלילה. וממילא ל"ש רוב כלל. והדברים עודם צריכים עיון עמוק ורחב: