אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כד · ט)
וכיון שזכינו לזה. א"כ אזדא לה ראייתנו מדברי תוס' דב"ק הנ"ל. דבממיר לא מהניא מחשבה משום דהויא מחשבת עבירה. דהלא כונתם במ"ש דאף אם נתכוין מתחלה לכך ל"מ. היינו שנתכוין מתחלה להוציא בשפתים ולומר הרי זו תמורת שלמים. ולא אסקי' לדיבורי' רק לאחר כדי דיבור גדול. ובזה שפיר כתבו דהוי דברים שבלב. דהלא מחשבתו שגמר בלבו להוציא בשפתים לאו כלום היא גם בהקדש דעלמא. ודבורו ג"כ לאו כלום הוא שאסקי' לאחר כדי דבור גדול. ולהכי אין דברי' קיימין. דלא מהני לא מצד דבורו. ולא מצד מחשבתו. משא"כ בגמר בלבי סתם י"ל דגם בממיר מהני. אף דהוי מחשבת עבירה. ונראה עוד הכרח לפרש כן דבריהם וכונתם י"ל, דהלא מחלוקת זו עצמה דר"מ ור"י בתפוס לשון ראשון. דאיתא התם בתמורה (דף כ"ה ע"א) במתני' גבי הקדש דעלמא. באומר היא שלמים וולדה עולה דר"מ אומר הרי זה ולד זבחי שלמים, משום דתפוס לשון ראשון. ור"י אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחד דברי' קיימין. ואם משאמר ה"ז שלמים נמלך ואמר ולדה עולה. ה"ז ולדה שלמים. וא"כ גם בזה צריך לפרש דברי ר"י כמו שפי' תוס' ז"ל. והכא דאיירי בהקדש דעלמא. וקשה דהלא גם מחשבה ממש ודברים שבלב מהני בזה. ומ"ט לא מהני מה שחזר ואמר לאחר כדי דבור גדול. אף אם נתכוין מתחלה לכך. אלא ע"כ דכיון דלא גמר בלבו סתם. רק גמר בלבו להוציא בשפתים. ודיבורי' אסקי' לאחר כדי דבור גדול. לא מהני מידי לא מחשבתו ולא דבורו. ושוב אין לנו ראיה למחשבת עבירה בקדשים: