אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כד · ח)
ולכאורה הדבר מבואר בשיטה מקובצת ז"ל הנ"ל דהביא שם ראיה דמחשבת פיגול הוי בדבור דוקא. מש"ס דפסחים (דף ס"ג ע"א) דמוקי הא דאמרי אחרים הקדים ערלים למולים פסול. בגמר בלבו לתרווייהו בין למולים בין לערלים. והוציא בפי' לערלים ולא הספיק לומר למולים עד שנגמרה שחיטתו. ואי תליא במחשבה לחוד בפגול ובכל פסולי מחשבות דקדשים. א"כ כי לא הספיק לומר למולים נמי אמא' פסול. הא גמר בלבו למולים נמי. אלא ע"כ דמחשבה לחודא לאו כלום היא ורק דיבור בעינן. וראיה זו הביאו התוס' ז"ל בפסחים שם. אכן הש"מ ז"ל שם כתב דאין זו ראיה די"ל דמיירי שגמר בלבו להוציא בשפתים ולומר למולים ולערלים. וכיון שלא אמר בשפתים בסוף כה"ג דוקא לא מהני יעוי"ש. הרי דמפורש הוא דדעתו ז"ל. דגם לפי האמת יש חילוק בכ"מ דמהניא מחשבה. בין גמר בלבו סתם לגמר בלבו להוציא בשפתים. וה"ה דבתרומה וקדשים ג"כ ודאי יש לחלק בזה. והיכא דגמר בלבו להוצא בשפתים לא מהני בהו. וכמדומה לי שראיתי שהרגיש בד' הש"מ ז"ל בס' שפה"י: