אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · ב)
אמנם מפשטות הסוגיא דלקמן (דף ל"ד) גבי מחלוקת דר"מ ור"י בשבח נבילה. מוכח בהדיא דאין ההיזק נקרא רק הפחת שפחתה מיתה. ומזה משלם תם מחצה יעוי"ש בכל הסוגיא. ולהכי קאמר ר"י במתני' שם דשור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז. זה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת. והיינו כיון דהנבילה יפה חמשים זוז. נמצא דההיזק לא הי' רק במאה וחמשים זוז דזהו פחת שפחתה מיתה. ועל התם לשלם מחצה דהוא ע"ה זוז. וכשנוטל הניזק חצי החי וחצי המת דשוו קכ"ה נמצא דמשתלם מחצה ומפסיד מחצה. אבל אי נימא דהנזק מקרי גם בכדי שיווי הנבילה. א"כ כששור הניזק הי' שוה מאתים. אף דהנבילה יפה חמשים זוז. מ"מ מקרי ההיזק במאתים. ובמועד כה"ג יטול הניזק כל הנבילה בדמים דהיינו בחמשים זוז. ומאה וחמשים ישלם לו מהעלי'. ולפי"ז בתם לא הי' לו לשלם רק מחצית מזה דהיינו מאה. וכשנוטל חצי החי וחצי המת. הרי נוטל קכ"ה. ומאי חשבון הוא זה. הא כו"ע מודים דתם אינו משלם רק מחצה ממועד. אלא ע"כ דלעולם לא נקרא ההיזק רק הפחת שפחתה מיתה. ומזה משלם התם מחצה והמועד משלם כולו. והנבילה אינה בכלל ההיזק והרי היא דבעלים כדמעיקרא. ולאו בתורת תשלומין, ואחר זמן רב מצאתי מבואר כזה בדברי הנמוקי יוסף ז"ל בסוף הסוגיא שם יעוי"ש: