אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יט · ט)
עוד ראיתי לכת"ה שהביא במכתבו מ"ש התוס' רי"ד ז"ל בחי' לב"מ (דף צ"א ע"א) דהא דאמרינן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי לאו דנפקע ממנו שם מלקות לגמרי אלא עדיין חיוב מלקות עלי' וממונא הוא דלא שביק לי' שילקה. והיכא דלא יהיב לי' ממונא כגון שהוא עני ואין לו מה ליתן מלקינן לי'. וכת"ה כתב דלפי"ז אין צריכין שוב למ"ש בתשו' ב"י בדיני קידושין סי' ב' מובא בפ"ת חו"מ סי' ל"ד סק"א. דאם הכה את חבירו הכאה שי"ב שוה פרוטה אף דהדין דמשלם ואינו לוקה. מ"מ רשע מקרי ופסול לעדות מה"ת כיון שיש בלאו זה מלקות בהכאה שאין בה ש"פ. ולדברי התוס' רי"ד ז"ל א"צ לזה דגם כשיש בו' ש"פ ומשלם לא נפקע לגמרי חיוב המלקות. עכ"ד:
ולדידי תמוה טובא. דאיך נוכל לומר דבחובל בחבירו בשוה פרוטה. אם הוא עני ואין לו מה לשלם מלקינן לי' כמ"ש התורי"ד ז"ל. דאיך נפרנס משנה ערוכה בב"ק (דף פ"ז ע"א) העבד והאשה פגיעתן רעה. החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבים לשלם. הרי מבואר דאף שהי' עניים בשעה שחבלו ולא הי' להם מה לשלם מ"מ אין לוקין. דאם לוקין אז. א"כ שוב נפטרו גם מממון אף כשיהי' להם לשלם אח"כ משום דקלב"מ. ודוחק לומר דמיירי דוקא בלא התרו בהם למלקות. דכמו הא דאמרינן החובל בהן חייב מיירי גם בכה"ג דהתרו בי' ה"נ הא דאמר הם שחבלו פטורין מיירי גם בהתרו בהן ועוד דא"כ יותר הו"ל למתני' לומר דכשהתרו בהן למלקות עוד יותר פגיעתן רעה דאף לאחר זמן שנתגרשה האשה ונשתחרר העבד פטורין מלשלם. וע"כ דמוכרח מזה דנפקע לגמרי חיוב המלקות בחבלה שיש בה ש"פ ואף כשהוא עני ואין לו לשלם לא מלקינן לי'. וד' התורי"ד ז"ל צ"ע. ואולי קאי למ"ד בעלמא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי דלא הוי גזה"כ דמשלם. ורק משום דתרתי לא עבדינן ס"ל דמשלם ואינו לוקה כדס"ל לעולא בכתובות (דף ל"ב ע"א) ולדיד' אפ"ל דכשהוא עני כיון דלא עבדינן בי' האי חיובא דממון מלקינן לי'. משא"כ החבלה דהוי גזה"כ דמשלם. בודאי גם כשהוא עני ואין לו לשלם לפי שעה מ"מ אין עלי' חיוב מלקות כלל. דנתקה התורה הלאו לתשלומין. וצ"ע עוד בזה: