אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן יט · ח)
מ"ש כת"ה שי' לתרץ מה שמקשים לשיטת הברכי יוסף הובא בפתחי תשובה (יו"ד סי' שכ"ב סק"ב) דאם הפריש חלה מעיסה ונאבדה חייב באחריותה כמו בראשית הגז. ומקשין העולם ממתני' דפסחים (דף מ"ו ע"א) דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט. דאמר ר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עלי' בבל יראה ובבל ימצא והיינו משום דלאו דידי' הוא וכדפרש"י ז"ל. ואי ס"ד דיש על הבעלים חיוב אחריות ואם נאבדה החלה חייב להפריש אחרת. א"כ מי גרע מחמץ של אינו יהודי שקיבל עלי' אחריות דאתרבי' בבל יראה וב"י. וכתב הד"ג יחי' דלק"מ. דדוקא אם רמי עלי' חיוב אחריות בשביל אותו החמץ שנאבד מחשיב כשלו לענין ב"י וב"י משא"כ חיוב אחריות דחלה להברכי יוסף ז"ל אינו בשביל חלה זו שהפריש. רק דחיוב נתינה רמי עלי' בשביל עיסתו. ופשוט שאם נאבדה העיסה אין עלי' עוד חיוב אחריות. וכן אם הפריש תחלה יותר מכשיעור ונאבד יוכל להפריש אח"כ פחות ממה שהפריש בראשונה. דאין האחריות בשביל החלה שאבדה כ"א בשביל העיסה שנתחייבה בחלה. א"כ ל"ש לחשוב החלה שנתחמצה כשלו לעבור עלי' בב"י משום חיוב אחריות כיון דאין האחריות מחמתה רק מחמת העיסה שאפאה ולא נתחמצה. עכ"ד הד"ג יחי':
ואף דלכאורה צדק מאד בסברתו בזה. בכ"ז נראה להכריח דגם בכה"ג דאין חיוב האחריות בשביל החמץ עצמו מ"מ מחשיב כשלו לענין ב"י. דהנה שם לעיל (דף ה' ע"ב) מדמי הש"ס דין זה. דחיוב אחריות מחשיב החמץ כשלו לענין ב"י. לדין דבר הגורם לממון דאיפלגו בזה ר"ש ורבנן בעלמא. והש"ס פריך הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר. ומתרץ שאני הכא דאמר לא ימצא. ואיכא דאמרי הניחא למ"ד דבר הגול"מ לאו כממון דמי היינו דאיצטריך לא ימצא. אלא למ"ד כממון דמי לא ימצא ל"ל. איצטריך סד"א הואיל וכי איתי' הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל. ומשמע דקמ"ל דגם בזה דבר הגול"מ כממון דמי. ועי' בקצוה"ח סי' שפ"ו סק"ז. עכ"פ מבואר בש"ס דחד דינא הוא עם הא דאמרינן בעלמא לר"ש דבר הגול"מ כממון דמי. והרי חזינן לר"ש דס"ל בקדשים שחייב באחריותן דהוי דבר הגורל"מ וכממון דמי. אף דחיוב אחריות בהן אינו בשביל הקדשים שהפריש רק מצד חיוב נדרו שעלי' שאמר הרי עלי. והראי' דכשהפריש שור ונגנב או נאבד. יוכל עתה להפריש כבש או עוף. כמבואר בב"ק (דף ע"ח ע"ב). ובכ"ז אמרינן בזה דין דבר הגול"מ לר"ש. וה"ה נמי בחמץ כה"ג נחשב כשלו לענין ב"י וב"י: