אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ז · יא)
וחידוש הוא שראיתי להגאון בס' בית מאיר ז"ל בסי' קנ"ט שמביא שם ד' הרשב"א ז"ל בחידושי' (לדף ע"ט ע"ב) אהא דפריך שם הש"ס וניתי איסור פציעה ונדחי עשה דיבום מי לא תנן ר"נ אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה וכתב ע"ז וז"ל קשיא לי שאני התם משום דקסבר ר"ג אין זיקה והלכך קילא לה ומדחייא. אבל לדידן דקיי"ל יש זיקה לא אתי איסור אחות אשה דבתר זיקה ודחיא לה וכ"ת וכו' ולפיכך אני אומר דמהכא שמעינן דלכו"ע נשואין דלאחר זיקה פוטרין יבמה והולכת לה בלא כלום כר"ג וכו' וליכא בין ר"ג לדידן אלא דלדידי' אין זיקה וקילא למדחי לכתחלה ולדידן לא דחי לכתחלה. אבל בשעבר ונשא לכו"ע מידחייא צרתה והולכת ומותרת לשוק עכ"ל. וכתב שם הגאון בעל ב"מ ז"ל להסתפק בכונתו. אם צרה ממש קאמר. אף דלא נעשית ערוה רק לאחר מיתה וע"כ דחולק אתוס' ז"ל. או דלהזקוקה עצמה קורא צרתה מדהיא צרת אחותה שנשא בזיקה ואלי' כיון שמותרת לשוק אבל לא בצרתה ממש יעוי"ש שהניח בצ"ע. וחידוש הוא שהעלים עיני' הבדולחים מדברי הרשב"א ז"ל (בדף י"ג) הנ"ל שכתב בהדיא דערוה דלאחר מיתה אינה פוטרת צרתה. וכשי' תוס' ז"ל. וע"כ דמ"ש (בד' ע"ט) צרתה לאו צרה ממש קאמר ורק דלזקוקה עצמה קורא כן: