אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ד · יד)
עכ"פ כיון שזכינו לזה דבמע"ש טמא ליכא איסור מדאורייתא כלל בחוץ לא מצד טומאה ולא מצד חוץ. א"כ בפשטות ניחא סוגיא דב"מ דנ"ג הנ"ל דכוונת הש"ס שנטמא המע"ש עוד קודם שנכנס ולא קלטוהו מחיצות ואח"כ יצא ונתערב דאין עליו בחוץ רק איסור מדרבנן ואין לו מתירין להעלותו בפנים. דבפנים יהי' עליו איסור דאורייתא מצד הטומאה. ואין ראי' מכאן לדינא בענין חתיכה שיש עלי' ב' איסורים וא"ש. ונרויח גם לתרץ קושי' תוס' ז"ל שהקשו שם בד"ה מאי אריא יצא. דמעיקרא כדשני שנטמא הו"ל למיפרך מאי אריא יצא אפי' לא יצא נמי ולמ"ש א"ש דאם נתערב מע"ש טמא זה בפנים הו"ל דבר שיל"מ דבחוץ ליכא עליו איסור דאורייתא. ולא בטיל ברוב דיוציאנו לחוץ ויאכל בלא ביטול. וע"כ אמר שנכנס ויצא. דהשתא תו אין לו מתירין להעלותו בפנים וכמ"ש. אפס ז"א דאכתי קשה ל"ל שנכנס ויצא אפי' עוד לא נכנס איכא איסור טומאה. ועוד משכח"ל בטמא שנטמא בפנים בתר שנכנס דבשעה שנכנס טהור הי' וקלטוהו מחיצות דקרינן בי' אז לפני ה"א תאכלנו. ואח"כ שנטמא ונתערב תו אין לו מתירין דבחוץ איכא לאו בכה"ג: