אור ברסלב
אפיקי ים חלק א סימן ד › ו)

אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ

סימן ד · ו)

ה)

ורב אחד העירני בזה. די"ל דטעמי' דהרא"ש ז"ל שכתב דאע"ג דהדרא לטיבלה ע"י שאלה מ"מ כיון דמכלל תרומה יצאה הו"ל דבר שיל"מ. משום דמצינו ביומא (דף פ"ג ע"א] מחלוקת דתנאי במסוכן שצריך להאכילו ויש לפנינו טבל ותרומה. דת"ק ס"ל שם דמאכילין אותו טבל שהוא קל לגבי תרומה. ובן תימא ס"ל דמאכילין תרומה דס"ל דתרומה קל לגבי טבל. וקיי"ל כת"ק וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' מאכא"ס עי"ש. א"כ כיון דטבל איסורו קל לגבי תרומה. להכי ס"ל להרא"ש ז"ל דמאיסור חמור לאיסור קל הו"ל דבר שיל"מ. משא"כ היכא דאיסורין שווים אין שום סברא דיהי' בכה"ג דין דדבר שיל"מ. ושוב מצאתי שכ"כ בס' זכר ישעי' להסביר דברי הרא"ש ז"ל:

אמנם אכתי יקשה דברי הש"ס דב"מ. דנ"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל דלאו דמעשר שני בטומאה אינו אלא בירושלים. א"כ בוודאי איסור טומאה מקרי איסור קל לגבי איסור חוץ. דהרי איסור טומאה הותר מכללו חוץ לירושלים. ואיסור מחיצות לא הותר מכללו ובכל מקום שהוא שייך דהיינו חוץ מירושלים אסור. א"כ אם מתרומה לטבל מקרי יש לו מתירין דהוי מחמור לקל. בוודאי מאיסור מחיצות לאיסור טומאה מקרי ישל"מ. ומטעם זה אינו גם מה שהי' נ"ל לכאורה לומר. דלהכי לא הוי המעשר שני טמא בחוץ דבר שיל"מ להעלותו עם תערובתו בירושלים משום דלמ"ש הרמב"ם ז"ל דאיסור טומאה אינו רק בפנים. א"כ אם יעלהו לפנים לא יוכל לאכול התערובות שם משום דשם ג"כ לא בטיל דהו"ל דבר שיל"מ לאוכלו בחוץ. דכמו דמאיסור חוץ לאיסור טומאה הו"ל דשיל"מ. כן נמי מאיסור טומאה לאיסור חוץ ג"כ הו"ל ישל"מ. וא"כ ממילא נמצא דאין לו מתירין כלל. דזיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי'. משא"כ בתרומה אם ישאל עלי' והדרא לטבלא. באמת יש לו היתר אח"כ לאכילה ע"י הפרשה. אכן למ"ש דאיסור טומאה הוי קל לגבי איסור חוץ א"כ שפיר ישל"מ גם במע"ש ע"י שיעלהו לפנים והוי מחמור לקל ושייך עד שתאכלנו באיסור חמור תאכלנו באיסור קל. אבל כשיהי' בפנים לא נאמר דישל"מ להוציאו לחוץ דהוי שוב מקל לחמור דאיסור חוץ חמיר:

תוכן העניינים

אפיקי ים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה