אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ב · ח)
אמנם למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א ה"א מי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה. לא די שלא עשה מצות עשה אלא עובר אל"ת שנאמר ולא יראו וגו'. ועי' בטו"א על מתני' בריש פרקין שכתב. דמוכח דס"ל דהלאו דול"י פני ריקם הוא תנאי להעשה דיראה כל זכורך ואם ראה פנים ריקם לא קיים גם מ"ע ועיי"ש שתמה ע"ז מהאי ירושלמי שמובא בתוס' ז"ל שם. לפי"ז נראה לי. דמי שלא בא בעזרה כלל ביום הראשון ועלי' להשלים בשאר ימים. דכמו דהראי' עצמה הוא בגדר תשלומין. כמו כן נמי החיוב דעולת ראי' ג"כ מצד תשלומין הוא. דל"ש לומר כמ"ש לעיל דכיון דחיובא דקרבן לא חל עליו קודם שנכנס. א"כ ל"ש בי' תשלומין דז"א לשי' הרמב"ם ז"ל. דכיון דהלאו הוא תנאי להעשה ואם בא ריקם לא קיים המצוה כלל. א"כ כיון שחל עליו חיובא דראיית פנים ביום הראשון. ממילא נתחייב לקיימה בכל תנאי' ופרטי'. והיינו בהבאת קרבן. דבלא זה אין התחלה למצוה. א"כ ממילא חייב בתשלומין ג"כ במצות ראיית פנים ובקרבן דחדא באידך מישך שייכי לפי"ז מסתברא דפשוט בראשון ונעשה חיגר מאז והלאה למ"ד כולן תשלומין דראשון והכי קיי"ל. יתחייב להשלים גם בהבאת עולת ראי' מצד תשלומין דראשון. דכיון דרמי עליו חיובא בראשון תו לא פקע: