אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן א · ט)
ופליאה גדולה ראיתי בענין זה בס' מנח"ח מצוה פ"ח שמביא דברי הטו"א ז"ל (בחגיגה ד"ט) שכתב לפרש מ"ט אמרינן כשחל יו"ט ראשון בשבת דיש תשלומין לחגיגה למחר אף דלא חזי בראשון. ותוס' ז"ל כתבו דטעמא משום דהוא מחזי חזי ורק דיומא קגרים. והטו"א ז"ל כתב טעם אחר בזה. דהא קיי"ל דכל קרבן הקבוע לו זמן דוחה שבת. והטעם דלא דחיא חגיגה שבת הוא משום דאין קבוע לה זמן דיש לו תשלומין למחר. וא"כ אי נאמר דאם חל יום ראשון בשבת אין לו תשלומין גם למחר משום דלא חזי בראשון שוב הדר הו"ל קרבן הקבוע לו זמן ויש לו לדחות שבת ג"כ. וכיון דדחי שבת שוב יש לו תשלומין וחוזר הדין דלא ידחה שבת דהו"ל קרבן שאין קבוע לו זמן. והו"ל שני דברים הסותרים זה את זה. ואי אתה יכול לתפוס החבל בשני ראשין. ולכן אמרינן כל חד קאי אדוכתי' דלא דחי שבת ויש לו תשלומין. ולא כדברי תוס' ז"ל דמחלקין בין חסרון בגופו להיכא שהיום גורם:
וע"ז תמה המנחת חינוך מש"ס ערוך בפסחים (דף פ' ע"א) דקאמר דלהכי לא מטמאין לי' במת משום דמדחהו מחגיגתו. וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשביעי והרי שבת וטומאה דין אחד להם וקרבן צבור הקבוע לו זמן דוחה שבת וטומאה. א"כ כשהי' טמא בראשון ואמרינן דכיון דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו. וא"כ הו"ל שוב קרבן הקבוע לו זמן ומן הדין ידחה טומאה ג"כ. ושוב חוזר הדין דיהי' לו תשלומין והו"ל קרבן שאין קבוע לו זמן. ולא ידחה טומאה. ונאמר דכ"א קאי בדוכתי' דלא דחי טומאה ויש לו תשלומין כמו גבי שבת. וע"כ דלא כטו"א ז"ל. ואף דע"י הטומאה נעשה זמנו קבוע. מ"מ כיון דבלא שבת ובלא טומאה יש לו זמן שבעה ימים אינו דוחה שבת וטומאה מגזה"כ. ושוב כתב שמצא בתוס' (דף ע"ו ע"ב) בד"ה ה"ג שכתבו בהדיא כן. דלא מצינן למימר דטעם דאינו דוחה שבת וטומאה בחגיגה משום דיש לה תשלומין. שהרי איכא למ"ד בנטמאו בט"ו כיון דלא חזו ביום קביעת חובתי' כה"ג לית לה תשלומין. הרי שהוכיחו ג"כ מסוגיא זו דלא הוי טעמא משום דיש לה תשלומין. וכן ראיתי בס' נחלת יהושע הקשה ג"כ על הטו"א ז"ל מסוגיא זו. וכן בהג' הרש"ש על תוספות דדע"ו שם: