אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן א · ח)
עוד הקשה שם השאג"א ז"ל על תי' הרשב"א ז"ל דלא איצטריך טמא אלא לומר דעביד בשני. א"כ אותן אנשים שהי' טמאים לנפש אדם דלמ"ד שו"ז על טמא שרץ. ע"כ דהי' ביום הששי או קודם. וא"כ אמאי נסתפק מרע"ה והקריב משפטן לפני ד' הא אכתי לא ידעו מפסח שני. ולא מיבעיא לי' רק לענין פסח ראשון. ומאי ספק בזה הלא כבר כתיב איש לפי אכלו. וזה יקשה גם לתי' שני בתוס' דאיצטריך טמא למימר דאין צבור נדחין. דמאי מסתפק לי' בפסח ראשון עיי"ש. ואמר לי הרב הגאון מוהר"צ הירש שליט"א הגאב"ד דפינסק דיש לתרץ קושי' עפי"מ דאי' בספרי פ' בהעלותך דלומד ק"ו דפסח דוחה טומאה מפרה אדומה שלא דחי שבת ודוחה טומאה. פסח שדחי שבת אינו דין שדחי טומאה. רק דדחי שם פסח שני יוכיח דדוחה שבת ואינו דוחה טומאה. וא"כ כשלא נאמרה עוד פרשה דפסח שני שפיר הי' ק"ו מפרה דדוחה טומאה:
ולי נראה דזה אינו. דק"ו זה מפרה לא שייך רק לענין עשיי' בטומאה כשהכהנים או הבעלים טמאין. וכ"ז דוקא אי חזי למיכל לאורתא דנוכל לקיים איש לפי אכלו משא"כ בטמא מת בששי שלו דלא חזי למיכל לאורתא. לא שייך כלל למילף מק"ו דפרה דתדחה טומאה. דדין זה דאכילה בטומאה לא שייך כלל בפרה. ורק דעשיי' שלה דוחה טומאה. אבל בפסח דבעינן גברא דחזי לאכילה משום שמתחילתו לא בא אלא לאכילה. וזה לא שייך ללמוד מפרה. א"כ ממילא בבעלים טמאין לא תדחה טומאה מטעם דלא חזי לאכילה עכ"פ. ולא עדיפא מבעלים חולה וזקן. ועי' בטו"א (בחגיגה ד"ט) שכתב ג"כ כה"ג דשאני פסח משאר קרבנות צבור במאי דהותרה אצלו גם האכילה בטומאה ואין ללמוד אותו מעלמא יעו"ש: