אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן א · ה)
ולהסביר טעמו של דבר נ"ל דאף דחולה וזקן ממעטינן מראי' בריש חגיגה ומצינו גם בפסח דאין שוחטין עליהם. מ"מ לא דמו אהדדי. דהא דאין שוחטין הפסח עליהם, לאו משום דפטירי מפסח רק משום דאינם ראויין לאכילה. ואין פסח בא מתחילתו אלא לאכילה דכתיב איש לפי אכלו. ונמצא דהוו כאנוסים שאינם יכולים לקיים המצוה. אבל באמת חייבים הם בעשיית פסח. ולזה ניחא דיש להן תשלומין בפסח שני. דלא שייך לומר כיון דלא חזו בראשון לא חזו בשני. כיון דבאמת חייבים גם בראשון. ורק דהוו אנוסים. ומה לי אונס דחולי או אונס אחר. ועיקר תשלומין דשני הוא לשגג ונאנס ולא עשה את הראשון אבל לא כן הדבר בראי' דממעטינן שם זקן וחולה וחיגר וכל שאינו יכול לעלות ברגלי'. דלאו טעמא משום דהוו כאנוסים בקיום המצוה. דהרי יכולים ללכת על משענת או לבוא בסוסים ובפרדים. רק דגזה"כ הוא למפטרינהו. ולזה אף בנתפשט החיגר ונתרפא החולה בשני. מ"מ פטורים ואין להם תשלומין. כיון דפטורים הי' בראשון. וכל דלא חזי בראשון לא חזי בשני: