אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן א · ד)
ועוד הי' נ"ל לכאורה בזה. דלמ"ש עדיין יש להתעקש בזה ולומר דעכ"פ אף למ"ד שו"ז על טמא שרץ מ"מ טומאתו היא דגרמה לי' בטמא מת בששי שלו. שאינו יכול לאכול הפסח. וממילא הוא דחוי מלהקריב וא"כ אכתי איכא למילף מזה לעלמא היכא דלא חזי מצד טומאתו דיש לו תשלומין. וע"כ נ"ל עוד בזה. דלכאורה יש להבין למאי דקיי"ל דכל שלא עשה פסח בראשון עושה את השני. אף אם הי' חולה וזקן בראשון והוקל לו בשני. והוא משנה מפורשת (דף צ"א) דהחולה והזקן ששחטו עליהם ואירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני. והיינו משום דבשעת שחיטה הי' ראויין. אבל אם לא הי' ראויין בשעת שחיטה עושין את השני. וצריך טעמא למ"ד שני תשלומין דראשון. נימא כיון דחולה אינו ראוי בראשון. לא חזי גם בשני. והרי חידוש הוא שחדשה תורה. למ"ד זה. בטמא דאף דלא חזי בראשון יש לו תשלומין כדאמר הש"ס בחגיגה. א"כ מנלן זה בחולה וזקן. ואין לומר דילפינן מטומאה שיש לה תשלומין בפסח. וה"ה לשאר הנדחים מראשון ז"א. דהרי חזינן בש"ס דחגיגה. דילפינן מפסח לעלמא. דשאני טומאה למאן דאמר שני תשלומין דראשון. ואם נאמר דבפסח יש תשלומין גם לכל שאר נדחים דלא חזו בראשון. מהאי טעמא דילפינן מטומאה. א"כ גם בעלמא יהי' דין אחד לנדחים מחמת טומאה ולנדחים אחרים. והרי בש"ס מבואר שם דאם הי' חיגר בראשון ונתפשט בשני אין לו תשלומין ופשוט דה"ה לחולה וזקן בראשון אין להם תשלומין בראי'. ועי' ברמב"ם פ"ב מהלכות חגיגה. והרי דלא ילפינן מטומאה א"כ גם בפסח גופי' מנלן דיש להן תשלומין לכל הנדחים חוץ מטמא. וצ"ע לכאורה.