אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן א · ג)
אולם למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ. וס"ל דטומאת הבעלים בשעת שחיטת הפסח אינה מעכבתו מעשיי', והוי בזה כבעלמא דערל וטמא משלחין קרבנותיהם. והא דטמא נדחה לפסח שני. הוא דוקא בטמא מת בששי דלא חזי למיכל לאורתא ובעינן בפסח איש לפי אכלו נמצא דלדידי' אין המניעה מצד שם טומאה דאין הטומאה מעכבת העשי'. ורק דפומי' הוא דכאיב לי' שאינו יכול לאכול. והוי כחולה וזקן שאין שוחטין עליהם. ודין זה דבעינן גברא דחזי לאכילה. אינו בשום קרבן בעולם רק בפסח שמתחלתו לא בא אלא לאכילה כלשון המשנה (דף ע"ו ע"ב). א"כ לא שייך ללמוד מפסח דשאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני אף דלא חזי בראשון. דאטו בפסח הטומאה מעכבת מלהקריב הרי חזינן דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וטמא מת בשביעי שלו ואין הטומאה מעכבת כלל. ורק בטמא מת בששי שלו האכילה מעכבתו מלהקריב. דלא הוה גברא דחזי לאכילה. ושם אחר הוא דקגרים שאינו בכל קרבן בעולם. וא"כ לא מצינן למילף מפסח לעלמא היכא דלא חזי מצד טומאתו. דכך לי בפסח טמא או חולה וזקן ושם אחד להן. דהוי שלא לאוכלי'. וא"כ לעולא דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ. אין ראי' מפסח לטומאה דעלמא. וא"ש דאמר לדידי' דלא יוכל להקריב חגיגתו בשביעי משום דלא חזי בראשון דהכא שם טומאה דקגרים ואין ראיה מפסח: