אור ברסלב

אפודי על מורה נבוכים· רבנו יצחק ב"ר משה הלוי

חלק ג

חלק ב

הקדמה

למי שיש לו המדות הנזכרות. ר"ל נבון לחש וחכם חרשים ושאר המדות שזכר הרב בפרק ל"ד מראשון:

וזאת היא הסבה בהפסק ידיעתו. ר"ל שמצד שהוא אסור ללמד אלו הסודות כי אם פנים בפנים מפני זה נפסקה זאת הידיעה מן האומה לגמרי מצד הגלות וגם לא נמצא ממנה דבר קטן או גדול בספר:

וראוי היה להעשות כך כי לא נעדר. ראוי שלא ללמד זאת החכמה כי אם פנים בפנים, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל והרב ילמד לתלמידו ותלמידו לתלמידו בצד שלא תשכח לעולם אילו לא היה הגלות, אבל סבת הגלות חייבה שנעדר מקבל מפי מקבל וגם לא חובר לעולם ספר כלל מאלו הסודות העצומים ואחר שהוא כן וכו':

ואמנם באור דבריו וכו'. ר"ל אמנם שנבאר מעשה מרכבה במוחלט כבר זכרנו שהוא אסור מן התורה וגם השכל מחייב שלא לבאר אילו לא היה אסור בדבר:

מחובר אל היותי גם כן וכו'. ר"ל מצורף לשני אלו הטעמים שזכרנו שאין ראוי לבאר מעשה מרכבה, כי מה שיסבור בו הרב אינו ענין מקובל מחוייב שיהיה כך כי לא באה אליו הנבואה, אבל הוא כפי סברת הרב ז"ל ושקול דעתו ואפשר שיהיה חלופו, ותהיה כוונת הכתוב דבר אחר:

ועמוד שהכל נשען עליו. והיא מעשה מרכבה:

פרק א

ידוע כו'. החיות כבר ביארנו למעלה שהם ד' כדורים. ופני החיות, ר"ל היות הגלגל סבה אופנים שהם היסודות. ופני אריה הוא גלגל המזלות המניע יסוד מעפר הגובר באריה והוא מיוחד בצורת המחצב. ופני נשר רמז לגלגל הירח המניע יסוד המים הגובר בעופות כי מן הרקק נבראו והוא מיוחד בצורת הצומח המגביר באויר. ופני אדם רומז לכדור חמשה כוכבי הנבוכה המניע יסוד האויר המיוחד בצורת אדם. ופני שור רמז לגלגל חמה המניע יסוד האש המיוחד בצורת הבעל חי, כי החיות הוא חום שמימיי, ואם כן גלגל המזלות מיוחד בפני אריה. וירח בנשר. וחמה בשור. וחמשה כוכבי הנבוכה באדם. ואם כן מפני מה אמר הפסוק שלכל אחת מהחיות בעלת ארבעה פנים כי לא היה מן הראוי שיהיה לה כי אם פנים אחדים, הטעם בזה כי כל חיה יש לה פנים מיוחדים שפועלת בהם ביחוד אבל מצד הכללות והיא התנועה הסבובית כל אחת פועלת בכל היסודות וזהו הארבעה פנים לכל אחד. ומה שאמר הרב שכל אלו הפנים הם פני אדם, אמת, ר"ל כי אע"פ שאני אומר שגלגל המזלות מניע יסוד עפר או אי זה מהאחרים שמניע יסודו, ר"ל שהגלגל מכין החומר לקבל הצורה אבל נתינת הצורה היא מן הנבדל בלא ספק, וזה שכל אלו הארבעה פנים הם פני אדם באמת והוא הנבדל כי הוא מקנה הצורה, וכן פירש מפרש ספר הכוונות וכן נכון, אבל יש מי שפירש שכל אלו הפנים הם פני אדם, ר"ל כי החיות הם חיים משכילים ובעלי נפש, וכן פי' רבי שמואל ן' תבון ז"ל:

ואמנם אמר מלת פני שור להעיר ג"כ מצד קצת גזרה. ר"ל כי שור נגזר מן ישור ור"ל הבטה, כי הוא מיוחד בבעלי חיים המביטים בעינם והבוחרים בהבטתם:

כמו שרמזנו. בפרק מ"ג משני.

פרק ב

ארבע חיות. ר"ל ארבע כדורים והם כדור הכוכבים הקיימים וכדור חמשה כוכבי הנבוכה וכדור חמה וכדור ירח בעלת ארבעה פנים, ובעלת ארבע כנפים ביארו הרב בחלק שני פ"י, ובעלת שתי ידים, חלק א' פרק מ"ט:

כל חיה בעלת ארבעה פנים. ר"ל כי כל אחת מניעה בכללות מצד הסבובית הארבע יסודות, והארבע צורות שהם המחצב והצומח והחי והמדבר אבל כל אחת ואחת מיוחדת ביסודה ובצורתה כמו שביארנו:

ובעלת ד' כנפים. ר"ל ד' סבות שיש לתנועות הגלגל והם כדוריותו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו:

ובעלת שתי ידים. ר"ל שמכל חיה נאצל ממנה שתי כחות והם הוויית המתהוה ושמירת המתהוה הזמן הקצוב לו והם המכונים בידים:

צורת כל חיה צורת האדם. כבר ביארנו זה בפרק שלפני זה:

שהידים גם כן ידי אדם. ר"ל עם היות ששני אלו הכחות נמשכות מן הגלגלים מכל מקום הנבדל נותן צורת המתהוה והמתמיד זמן הקצוב לו עם ההכנות המגיעות מהגרמים השמימיים:

שאין בהם פרקים. ר"ל שכל גלגל וגלגל הוא גשם אחד פשוט אין חילוף בו כלל: שאין ישיבה למעלה, כלומר שהגלגלים אינם נחים מתנועתם: רגל ועגל באורו ורמזו הרב בחלק א' בפרק מ"ט ובחלק ב' בפרק כ"ט:

עגולות ככף רגל עגל. ר"ל שכל חיה היא כדורית עגולה, ואמר רגל עגל מלשון עגול וכדור:

אין ביניהם הפרש. ר"ל שאין רקות בין גלגל לגלגל: פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. ר"ל הארבעה יסודות והארבע צורות הנמשכות מן החיות והארבעה כנפים שהם סבות תנועות הגלגל כי כל זה מגיע מצד שהם פרודות מלמעלה, כלומר שהחי' מתנועעת זאת התנועה התדירה כדי שתתדמה אל הנבדל, ומצד שלמות תנועת החיה מניעים הארבעה פנים, וזה שאמר מלמעלה כלומר אלו הפנים ואלו הכנפים הם נפרדות מענין מעולה והוא הנבדל:

שהם זכות כעין נחשת קלל. ר"ל שהחיות הם ספיריות ובהירות כעין נחשת קלל. וצריך עיון קצת במה שאמר למעלה בפרק מ"ג משני שבמלת נחשת קלל יש בו קצת שתוף מצד הגזרה וכאן אמר הרב זכות כעין נחשת קלל:

שהם גם כן מאירות. ר"ל שהחיות הם ספיריות ובהירות מצד הכוכבים שבהם:

אבל תנועה אחת. ר"ל שלא תמהר פעם ותאחר פעם אבל בכל זמן היא אחת שוה:

שכל חיה מהם תלך לנכח פניה. ר"ל שכל גלגל יש לו תנועה מיוחדת מצד מניעו והוא הנבדל כי הנבדל המניע זה הגלגל יניעהו לצד מזרח ונבדל אחר יניע גלגל אחר לצד מערב:

ואני תמיה לאי זה פנים. ר"ל מפני מה יחייב נבדל אחר שיתנועע זה הגלגל לזה הצד ולא יתנועע לצד אחר כי הנבדל אינו גשם ואין לו צד זולת צד ואחר שאין לו צד זולת צד מפני מה יניעהו לזה הצד ולא לזה עד שיאמר הפסוק אל עבר פניו:

רוצה לומר הכונה האלהית. אותו רצון שיש לחיה להדמות אל הנפרד שתהיה בפעל תמיד קורא הרב כונה האלהית:

והרצון קיים בצד ההוא. ר"ל שרצון החיה בתנועת' המיוחדת הוא קיים לא ישתנה כלל:

בספור אחר. ר"ל והוא בענין היסודות ומה שהורכב מהן: גוף אחד תחת החיות. ר"ל הוא החמר הראשון המשותף לכל היסודות:

גופים גדולים. ר"ל כי כל יסוד הוא יסוד גדול ועצום: שכל גופותם עינים. הרב יפרש זה בסמוך:

ושהאופן ההוא בעל ד' פנים. ר"ל שהחמר הראשון מלובש מד' צורות והם הד' יסודות:

שצורת הד' אופנים צורה אחת. ר"ל היא הצורה הגשמית:

וקצתם מורכב בקצתם. ר"ל שהיסודות מורכבים ומעורבים מן היסודות קצתם בקצתם:

מלא עינים ממש. ר"ל מצד הב"ח הבעלי עינים שהם מורכבים ומעורבים מן היסודות מפני זה תאר ליסודות עינים: בעל מראים רבים. ר"ל שהיסודות והם האופנים ומה שהורכב מהם בעל מראים רבים ובעלי גוונים מתחלפים. ואפשר שיהיו דמיונות. ר"ל שכל הב"ח בעלי דמיון, או אפשר שירצה בו שהממוזג הוא בעל איכות אחת מתדמה ולממוזג אחר יש לו איכות אחר מתדמה, א"כ לכל ממוזג יש לו דמיון ר"ל איכות מתדמה וזהו אמרו שהיו דמיונות:

לא עקמימות ולא עקלתון. ר"ל שהגשם כשעושה תנועתו הטבעית ללכת למקומו הטבעי תהיה תנועה ישרה בלא ספק כי היא מתנועעה ממקום המוכרח אל מקום הטבעי ואילו לא היתה תנועתו ישרה היתה תנועת מה שממנו לא תנועת מה שאליו:

על ארבעת רבעיהם. ר"ל כל אחד מהד' יסודות ילך תנועתו הישרה:

אינם מתנועעים מעצמם כחיות. לא רצה הרב בזה שתנועת היסודות הטבעית שלא תהיה מעצם היסודות, כי אין ספק שהתנועה הטבעי מהיסודות היא מעצם היסודות והיא צורתם הטבעית, רק רצה הרב בזה התנועה הסבובית אשר ליסודות, ובאור זה כי ידוע הוא שיסוד האש והאויר הם מתנועעים בתנועת הגלגל במקרה, וזאת התנועה הסבובית המקרית אינה מעצם האופנים שהם היסודות אבל היא נמשכת במקרה בתנועת החיות:

בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו. ר"ל בסבוב החיות יסובבו היסודות ובקיום החיות יקוימו היסודות, ולשון עמידה רצה בו קיימות ועמידה, וכבר ביאר הרב שתוף עמידה בחלק ראשון, והר"ר שמואל ן' תבון פי' כי בעמדם ר"ל בעת נזירות הכוכב לבד הנראה הכוכב עומד בלתי מתנועע לפי הנראה, ואחר שלא יתחדש ניצוץ בזה העולם השפל לא יתפעלו האופנים מן הכוכב, וזהו שאמר שבעמוד החיות לפי הנראה יעמדו האופנים מלהתפעל מהם:

שעל הד' החיות רקיע. ר"ל שעל הגלגל הח' והוא גלגל הכוכבים הקיימים רקיע והוא קבוב גלגל ערבות ועל הרקיע כסא והוא גבנונית גלגל ערבות כי גבנונית גלגל ערבות יתואר בכסא כי שם עקר הכח ומרוצת הגלגל יותר גדול בגבנוניתו יותר מבקיבובו וזהו אשר תאר הגבנינות בכסא, וכן פי' הר"ר שמואל אבן תבון:

ועל הכסא דמות כמראה אדם. ר"ל מציאות הנבדל המניע הגלגל היומי:

פרק ג

ואדע כי כרובים המה. ר"ל ואדע כי החיות הם הגלגלים הם רכובים, כי כרובים ר"ל רכובים כי הם הנרכבים מן השכלים הנבדלים המניעים אותם לבלתי תכלית:

שהאופנים הם הגלגלים. ר"ל שהיסודות הם גשמים כדורים וגלגלים, ר"ל דבר עגול ומתגלגל וכמו שיבאר הרב זה בפרק שאחר זה:

כי המקום אשר יפנה הראש וכו'. ר"ל כאשר יסבב החיה שהיא הראש לכל היסודות ומה שהורכב מהם יסובבו עמה האופנים בהכרח ויתנועעו בתנועת החיה תנועת סבובית הכרחית, ואותה התנועה הסבובית אשר לאופנים שמה תמידית, וזהו אמרו לא יסבו בלכתם, וזהו שחדש במראה השנית כי במראה הראשונה לא אמר לא יסבו בלכתם על התנועה ההכרחית אשר לאופנים:

ולא זכר זה הענין תחלה. ר"ל שבמראה הראשונה אמר וגבותם מלאות עינים, הנה לא תאר עינים רק לגבות שהם החלק מהאופנים, ובמראה השנית אמר שפניהם וכנפיהם וידיהם מלאות עינים סביב לארבעתן אופניהם, וזאת המראה השנית מדברת מהמורכב והממוזג מן היסודות כלם, וענין עינים כבר ביאר הרב ענינם בפ' הקודם:

בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם וכו'. ר"ל הטעם שלא זכר במראה הראשונה בשרם וגביהם לפי שהיתה מן האופנים קודם בהמזגותם ואז אין להם בשר וגבות וכנפים, אבל במראה השנית היתה מן ההמזגות השלם מן היסודות שאז מגיע ממנו בשר וגבות וידים וכנפים והם הב"ח כלם:

שכל אופן ייוחס לכרוב, ר"ל כי לכל יסוד יש כדור מיוחד להניע היסוד ההוא כמו שביארתי זה בפ"א:

שהד' חיות הם חיה א'. ר"ל כי כבר ימנה כלל כל הגלגלים המכוכבים בכדור אחד וזהו שאמר חיה אחת, וזהו מסכים עם מאמר החכמים ז"ל שני רקיעים הם וכמו שכתב הר"מ ז"ל בפרק ט' משני ולזה רמז הרב ז"ל שם, ואמר,

להדבק קצתם בקצתם. ר"ל ומצד שהיסודות האחד נכנס תחת האחר מפני זה יתארו כל היסודות בכדור אחד ובאופן אחד:

והיותם כלם דמות אחד. ר"ל גם טעם אחר להיות החמר שלהם משותף ומפני זה יקראו כל האופנים בשם אופן אחד וכו':

פרק ד

כמעשה לבנת הספיר והבן זה. ר"ל שהאופנים הם משותפים מן החמר הראשון המתואר בתרשיש וכמו שתרגם המתרגם תרשיש כעין אבן טבא, והוא התרגום עצמו מלבנת הספיר אשר הכונה ממנו החמר הראשון, וזהו שאמר הרב והבן זה:

ואיך לא יהיה כן באלו העמוקות. ר"ל אם בשאר דברי הנביאים יעשה יונתן בן עוזיאל פירוש אחד לפי התרגום ושאר החכמים והמפרשים נוטים לפירוש אחר כ"ש וכ"ש באלו העמוקות והם סתרי תורה שאפשר שיעשה פירוש אחר, והשם יודע איזה יכשר:

פרק ה

השגת האופנים, הוא השגת העולם השפל: והשגת החיות. היא השגת העולם הגלגלים: והשגת האדם. ר"ל אשר הוא עולם השכלים הנבדלים ומפני שאלו ההשגות היו השגות חלוקות אמר הפסוק לכל אחד וארא:

ממראה מתניו ולמטה. ר"ל האדם והוא השכל הנבדל נחלק לב' ענינים האחד השגת עצמו אשר בהשגה ההיא מושפעת ממנו כל הנמצאות למטה ממנה, והענין השני השגת עלתו ולזה רמז הפסוק באמרו ממראה מתניו ולמטה והיא השגת עצמו, שהוא סבה לכל הנמצאות למטה ממנו:

וממראה מתניו ולמעלה. ר"ל השגת עלתו ואמר שכמו האש הנקיה מן העשנים וכמו החשמל יותר נקיה מן האש המעורבת בעשנים כן השגת הנבדל בעלתו היא השגה נקייה ומעולה כחשמל על השגת עצמו אשר כנה אותו באש:

ובזולת וכו', ר"ל יש טעם אחר זולת זה והוא כי השגת החיות הוא מן הלמודיות. והשגת האופנים הוא מהטבעיות והלמודיות קודמות בלמוד על הטבעיות, ולפיכך פתח בהשגת החיות ואחר כך בהשגות האופנים והוא הטבעיות ואחר כך בהשגת הנבדלים והוא מחכמת האלהות, וכמו כן תרגם יונתן עליו ע"ה קדיש בשמי מרומא וכו' קדיש על ארעא וכו' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, ולקח סדר המרכבה:

פרק ו

ובני הגולה היו צריכים. ר"ל ולפי פירוש זה אפשר שיחזקאל היה במעלת נבואתו כישעיה, ולבאר בכאן איך השיג ישעיה כל מה שראה יחזקאל יארך הספור וכבר האריך בזה רבי שמואל אבן תבון בספרו המכונה מאמר יקוו המים:

פרק ז

קשרו השגת המרכבה בשנה ובחודש. וזה ירמוז לשני ענינים, האחד הוא להורות כי זאת ההשגה היתה השגת עצמו לא השגת זולתו כלומר שלא גנבה מזולתו אבל הגיע לו בעוצם הנבואה ההיא באמיתות. והשני כי הגרמים השמימיים היו עוזרים לו בזאת ההשגה הנכבדת כי בזמן ההוא היתה הכנה להגעת הנבואה, וזה הטעם הקשרו ההשגה בזמן, ואף על פי ששאר הנביאים לא קשרו השגתם בזמן לפי שלא הוצרכו לתת אמתלאות להשגתם להיותם מוחזקים בה והיותם בזמן הבית אבל יחזקאל היה בחוצה לארץ אשר ההשגה אינה שלמה לפיכך קשר השגתו בזמן, ואמר נהר כבר ירצה בו מענין רכב בהפוך האותיות כי זאת ההשגה חוקרת מענין המרכבה:

נפתחו השמים. ר"ל השפעת ההשגה האלהית:

אמר דמות ארבע חיות ולא אמר ארבע חיות לבד, הרב ז"ל בא לבאר הנה מלת דמות וענינה הנאמרת במעשה מרכבה, כי כל מקום שיאמר דמות אינה השגה מוחלטת גוזרת בלי שום ספוק, אבל ראוי שיאמר כך או שנראה שראוי שיהיה כך, וזהו שאמר דמות ד' חיות ולא אמר ארבע חיות לבד, כי חלוקת הגלגלים המכוכבים לד' כדורים היא חלוקה נראית עניינה אבל אינה השגה מוחלטת וגוזרת שיהיה כך וכבר נמצאו חכמים מנו הכדורים שבעה לכך אמר דמות ד' חיות:

ודמות על ראשי החיה רקיע, ר"ל זה הרקיע הוא גלגל ערבות המקיף בכל הגלגלים בלתי מכוכב, ואמר בו דמות כי חכמים רבים כופרים במציאותו, והתנועה היומית אומרים שהיא לגלגל תחת הכוכבים הקיימים:

כמראה אבן ספיר דמות כסא. ר"ל וזה הכסא היה גלגל אחד בלתי מכוכב על ערבות והוא הקרח הנורא הנאמר ביחזקאל, ולזה אמר בו דמות לספוק מציאותו כי אפילו המודים בגלגל ערבות כופרים בגלגל אחר עליו: דמות כמראה אדם. ר"ל אמר בו דמות כי היה מחקה. הנבדל לאדם:

כל אלו אמר בו דמות. רצה לומר להיותם ענינים מסופקים בלתי נגלים אבל באופנים לא אמר בהם דמות כי במציאות היסודות הם עניינים מבוארים גלויים על מה שהם עליו:

שאינו בזה הסדור. ר"ל שאמר דמות אחד לארבעתן ר"ל שחומרם הראשון משותף לכלם:

ובא בהשגה האחרונה וחזק זה הענין. ר"ל שבהשגה הראשונה היה מספק במציאות גלגל ערבות שאמר דמות על ראשי החיה רקיע ובהשגה האחרונה חייב מציאות ערבות, ואמר והנה על הרקיע אשר על ראש הכרובים ולא אמר דמות:

אמנם הכסא אמר דמות כסא נראה עליהם. רוצה לומר ואמנם הכסא והוא הקרח הנורא שהוא על ערבות לא חייב מציאותו בהשגה שנית עם היות שחייב מציאות ערבות עדיין נשאר בספוקו עליו, וזהו שאמר דמות כסא נראה עליהם:

להורות על הקדמת השגת הרקיע תחלה ואחר כך כו'. ר"ל שבהשגה שנית חייב מציאות ערבות ונסתפק עדיין במציאות הקרח הנורא ולזה אמר דמות כסא ולזה אמר הרב והבינהו כי הוא סוד בענין הנבואה:

השיג תחלה כנפיהן לבד ואחר כך חודשו להם ידי אדם. ירצה שהכנפים הם קודמות בסבה נאדם ר"ל שסבת התנועה מהגלגל הוא כדוריותו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו והם הכנפים, ואחר מציאות התנועה הגלגלית נמצאו הידים והם הוות המתהוה ושמירת המתהוה הזמן הקצוב לפי טבעו ומפני זה השיג תחלה הכנפים ואחר כך הידים:

חומר הקשת המתואר ואמתתו ידוע. ר"ל כי הענין הוא לטוש וזד ולח ועומד בתמונה ובמצב ידוע נגד השמש ואז מתחדש אל העין אלו הגוונים:

והוא בלא ספק בכח נבואה והבינהו, ר"ל זה הדמוי שעושה הפסוק באמרו כמראה הקשת אשר יהיה ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה', ורוצה בדמיון ההוא כי כמו שענן הקשת הוא ענן כמו שאר העננים רק שמתחלף לשאר העננים ביחס ובהכנ' לקבל זה האור מזה השמש מה שלא יקבלו שאר העננים, כן נפש הנביא היא כמו נפש החכם רק שמתחלפת נפש הנביא מנפש החכם בהכנה, שהנביא אחר שהשכיל כל פרטי הנמצאות חודשה אצלו זאת ההכנה השנית להתחבר עם הנפרד, והחכם שלא זכה לנבואה לא חדשו אצלו זאת ההכנה השנית, וזהו שאמר הרב שהוא בלא ספק כח נבואה והבינהו:

המורה עליו מל. ר"ל כי מלת מל חתך ונגזר מאמילם:

התחבר שני עניינים חלוקים בבחינת שני צדדים. ר"ל שהנבדל העלול מורכב משני ציורים, האחד ציור עלתו והוא הצד העליון, והשני ציור עצמו והוא הצד התחתון:

אמנם הוא על דבר נברא. ר"ל שזה החשמל המורכב משני עניינים אשר הוא משל לשכל הנבדל הוא בלא ספק משל לנמצא נברא, כי אחר שיש בו בחינת ההרכבה אי אפשר שיתואר בו יתעלה חלילה כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות, אם כן זה האדם שעל הכסא הוא העלול הראשון לא העלה הראשונה חלילה כי לא ימשילהו יתעלה, וכמו שכתב הרב בפרק מ"ה משני כשהסכים שמדרגות הנבואה שמונה וכמו שכתבנו שם בס"ד:

פרק ח

לא ימלט מחברת ההעדר. ר"ל כי החמר הראשון מצד עצמותו יתעלה נעדר הצורות כלם ולכן ינאף תמיד להפשיט הצורה ולהלביש צורה אחרת עם הכנת הגרמים השמימיים:

ולא תמלט מאיש, ואמר לא תמצא פנויה, והוא כפל לשון, ר"ל כי החמר לא תמצא רק מהצורות אפי' בעתה:

ועם היותה אשת איש. ר"ל ועם היות החמר דבוק עם צורתו עדיין יפתה וישתדל להשיג צורה אחרת כמו שהשיגה הצורה הדבקה בו עכשו ולא יסור מזה עד שתפשוט הצורה וילבוש הצורה הדרושה:

צורה מאלו הצורות, ר"ל צורה מהצורות החומריות הנקשרות בחמר, כי הצורות הנבדלות והם השכלים הנפרדים הם נבדלים ונפרדים מהחומר:

ומהנה נחלקו מדרגות בני אדם. ר"ל אחר שנתנה הממשלה אל השכל האנושי על החמר נחלקו בו מדרגות בני אדם, כי יש מי שישים הממשלה בענין מה, ויש מי שישים הממשלה בענין אחר:

התחייבו בהכרח, ר"ל שאותם האנשים השלמים נתחייבו בהכרח להטות על ענייני החמר המגונה והמבוזה אליהם והוא השיעור ההכרחי בלבד הצריך לאדם בלא ספק:

אלא מה שאי אפשר זולתו, ר"ל השיעור ההכרחי בלבד:

ומפני זה הוכיח שלמה וכו', ר"ל שהאדם עם היות שחמרו רע ובלתי נאות עדיין היה אפשר בו לכבשו במדות קנויות ומפני זה הוכיח שלמה וכו':

וימעטו הדברים בו גם כן, ר"ל שלא ידבר ויאריך בדבורו בענייני המאכל והמשתה כ"ש במשגל:

והפסד השכל כו', ר"ל הפסד השכל והגוף הנמשך מן השכרות הוא מרוחק ונתעב לשכל לזה צריך לשלם שלא ידבר שלא לצורך מאלו הדברים:

כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה. ר"ל אמרם במסכת יומא פרק ג' ז"ל, הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימניך ריחא דבשרא, ופי' הרב ז"ל פירוש וסימנך ריחא דבשרא הוא כמו שמי שחוטא בחלק הנכבד שבו העון יותר גדול כמו כן הבשר הנבאש מי שמריח בו יותר קשה לו מצד שהוא חוש דק מהטעם ממי שיאכלנו ולא ירית לפי שחוש הטעם יותר עב ויותר גם:

לא כמי שנאמר הם. ר"ל שהסכלים הם נאותים ומוצאים האותות וערבות בשיריהם המנוולים לא שיהיו השירים ההם נאותים למי שנאמר בו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים והיא אומתנו הקדושה:

כאשר נסתר מעשותם, ר"ל כמו שנסתר בעשיית הדברים ההם כן נעלים הענין כשנצטרך לזכרם:

פרק ט

יום עב ויום ענן ומטר מועט. ר"ל שהיו שם מונעים רבים ומטרידים מעיקים אבל המטר והוא ההשגה האמתית היה מועט ליחידי סגולות או קצת המושכלות לכל ההמון ההוא:

כמו שנאמר במשלי הנבואה והארץ האירה מכבודו. וזהו ביחזקאל אחר ספור המרכבה השנית:

פרק י

לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור, ר"ל שהמדברים יראו שמה שאנו קוראין קנין והעדר כעורון והראות והמות והחיים הם קוראים כל זה שני קנינים, כי יקראו העורון והמות קנין כמו הראות והחיים אחר שיש שם נושא יתואר בו ההעדר, וא"כ מה שאנו קוראים אותו העדר כמו העורון הם קוראין אותו קנין, ולא יצדק אצלם מלת ההעדר אלא על מה שאינו נמצא כלל ואין לו נושא כלל בהעדר נמצא לא היה ולא יהיה כלל אלא העדר גמור:

וזה אמת מצד אחד, ר"ל אמרם שבבחינה אחת יצדק שההעדר אין לו פועל והוא שאין פועל בעצם אלא במקרה וכמו שיבאר במשל מסיר העמוד:

ודרך יחס ההעדר לפעולת הפועל. ר"ל כשאנחנו נייחס העדר הקנינים לפעולת פועל ונתאר פועל על ההעדר ההוא הוא מזה הצד שהסרת הקנין הוא חדוש ההעדר לא בבחינה אחרת:

שעל כל אחת מהדעות. ר"ל שלפי המדברים ולפי הפילוסופים ההעדר אין לו פועל בעצם, והפילוסוף יסבור שההעדר יש לו פועל במקרה והמדבר יסבור שאין לו פועל כלל:

ומפני זה הוא הסבה. ר"ל שהחמר הראשון סבה לכל הפסד:

טוב מות. ר"ל שהעדר הצורה העוברת סבה להוית הצורה העתידה וזהו טוב בבחינה זו:

שהטוב כלו מפעולת השם יתעלה. ירצה כי כל מציאות במה שהוא מציאות הוא טוב והמציאות נאצל ממנו יתעלה א"כ הטוב כלו נאצל ממנו יתעלה ומפעולותיו:

אין דבר רע יורד מלמעלה, ר"ל בעצם ועם היות שיגיע הרע במקרה הוא מועט ואין למנוע הטוב הרב בעבור הרע המעט:

פרק יא

זה הפרק בא לבאר שהרעות היו מאודיות כמו המלחמה והנצוח והתאוות מאכילת מאכלים הרעים המפסידים הגוף וחלוף האמונות והדתות כל זה נמשך מהעדר השכל האנושי השלם, עד שלו היה הקבוץ המדיני שלם לא יהיה ביניהם לא קטטה ולא מריבה ולא קנאה ולא תחרות ויהיה להם אמונה אחת שלימה, וזה יהיה לעתיד בימות המשיח וזהו אמרו לא ירעו ולא ישחיתו וכו':

כי מלאה הארץ. ר"ל נתן סבה שלא יהיה ביניהם שום קנאה ושום קטטה כי כלם יהיו חכמים ויהיו נמשכים אחר השכל, וזה שאמר הרב ודעהו:

פרק יב

מציאות האדם נקמה ממנו ורעה גדולה לו. ר"ל מצד שיש לאדם צירים וחבלים ויגונות ומומים גדולים, מציאותו בזה התאר הוא נקמה ורעה גדולה עד שיהיה יותר טוב לאדם העדרו ממציאותו בזה התאר:

היות זה הסכל וחביריו. ר"ל היות אלר"אזי וחבריו:

אבל המציאות. ר"ל אבל המציאות בכללו כו':

וזהו שהוא ירצה להיות מקבל מעשה וכו'. ר"ל זה האיש ירצה לקבץ בין שני ההפכים אשר הוא מן הנמנע, וזה שהוא ירצה שיהיה מקבל מעשה ר"ל חמרו בעת הויתו שהוא נברא וקבל הצורה האנושית, ירצה שלא יקבל צורה אחרת לבלתי תכלית:

שאלו היה בלתי מקבל מעשה לא נתהווה. ר"ל אילו היה חמרו בלתי מתפעל לקבל צורה אנושית ולא צורה אחרת לא נתהווה {*) דברי המפרשים בכאן מצאתי מגומגמים ותקנתים כיאות בכונת דברי המחבר ז"ל לאמתו. יג"מ}:

והיה הנמצא ממנו איש לא אישי מין. ר"ל אם הונח שהחומר הראשון לא יפשיט צורה וילבש צורה אחרת אבל יעמוד לעולם עם צורתו הפרטית יהיו מספר המינים כפי מספר האישים כי אז יהיה חומר כל פרט מהם מתחלף בעצם לחמר הפרט האחר ויהיה כל פרט מהם כאישי השמים ואז לא יהיו נמצאים אישי המין אלא כל פרט ופרט מהם יחדש מין, וזה שקר, כי החמר הראשון משותף לכל היסודות הד' וימצאו אישי המין רבים:

ואם יתגבר המתגבר. ר"ל אם יחלוק עלי החולק ולא יאמר שאלו הרעות הם על צד הזרות, אפילו הכי הרעות ההם חלק קטן מאד:

אפילו בחק זה החי החלוש. ר"ל אפילו בחק שאר ב"ח ימצאו להם גמילות חסדי השם למזונם ועניינם ההכרחי:

ואמנם פרסום יושרו והשואתו. ר"ל שהב"ח כלם הם שלמים בכחם ובאיבריהם ובכחותם הטבעיות הוא מבואר מאד:

היה זה, ר"ל זה האיש:

ולא זה החסר מותר הפרנסה. ר"ל כמו בגדים מוזהבים:

פרק יג

לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם. תכלית אחרונה הכוונה בו למה נמצא כלל ומה תכלית מציאותו:

שהחכמה הטבעית תחקור על תכלית כל נמצא. ר"ל וזה התכלית אינו תכלית אחרונה אבל הוא תכלית ראשונה, והכוונה בו תכלית ההויה, והמשל כאמרנו מה תכלית הבנות הבית הוא צורת הבית. וזהו אשר יבאר הרב בסמוך שהתכלית הראשונה לחלקי הנמצאות הוא צורת הנמצאות ופעל הנמצאות במשל שיביא מראובן לצורת חנוך וכו':

ואריסט"ו אומר תמיד בפירוש שהטבע לא יעשה דבר לבטלה. במאמר השני מספר השמע:

וכ"ש באיברי ב"ח. שקצת איברים עובדים לקצת:

שמציאות זאת התכלית. ר"ל מציאות התכלית הראשונה אשר היא אחת בענין עם הצורה:

ואשר יעשה זה מפני זה. ר"ל ואותה התחלה השכלית היא הסבה אשר יעשה קצת הנמצאות זה מפני זה:

ולא יצוייר כוונה רק עם התחדשות מחדש. כבר ביאר זה הרב בפרק כ"ז משני:

ואמנם מציאות תכלית אחרונה לכל מין. ר"ל אמנם ידיעת מציאת תכלית האחרון לכל המינים מתחת גלגל הירח ומה תכלית מציאותם הנה חשב כל חכם מדבר בענינים הטבעיים שא"א שלא תהיה שם תכלית אחרון למציאותם:

ואמנם ידיעתה דבר כבד. ר"ל ואמנם ידיעת תכלית מציאות המינים השפלים דבר כבד מאד:

כי הכוונה האחרונה הגעת השלמות. ר"ל הגעת הצורה היותר שלמה שיהיה אפשר ואחר שהצורה הפרטית א"א שתהיה נצחית יהיה התכלית האחרון התמדת ההויה וההפסד ואז יגיעו בהם הצורות היותר שלמות שיהיה אפשר שלא תסור ההויה שיקוה:

כי פעמים יהיה הדבר טובה ונאות לכונתנו. ר"ל שמלת טוב בלשון בני אדם הוא נאמר על מה שנאות לכוונתנו כן מלת טוב הנאמר במעשה בראשית שהיו נאות לכונת השי"ת והוא הווה המתהוה על שלמות צורתו כפי מה שאפשר:

כן צריך שיאמן שהאדם וכו'. ירצה כן צריך שיאמן שהנמצאות כלן מצד עצמן ושהגלגלים והשכלים לא נבראו בעבור האדם, וכשיהיה האדם בזאת האמונה ואמתות ינוח ולא יתבלבלו מחשבותיו:

שאין תכלית אלא מציאותו יתעלה. ר"ל שאין תכלית אחרונה למציאות בכללו אלא מציאותו השלם כפי מה שאפשר הנתלה ברצון הש"י:

פרק יד

והוא נבדל ממנו במקום. ר"ל שגשם הגלגל נבדל ממנו במקום, שאנחנו בתכלית שפלות והוא בתכלית הגובה:

ונעלם ממנו עצמו. ר"ל שעצמות הגלגלים לא יושגו בחושים כי אם בהשגה שכלית: ורוב פעולותיו. שהשגת פעולות הגשמיים השמימיים בזה העולם השפל נעלמות ממנו רובם:

כ"ש השגת פועלו. ר"ל השגת פעולות הגרמים השמימיים נעלמות לנו כ"ש שראוי שיהיה השגת פעולות פועלו שאינו גשם והוא השי"ת נעלמות:

וכן הגרמים אשר בין גלגל לגלגל. ר"ל והוא הגשם הבלתי שומר תמונתו, וכמו שזכר הרב בפרק כ"ד משני:

והשתכל אלו הנמצאות הגשמיות. בא הרב לבאר שאפילו לפי דעתנו בחדוש העולם אין ראוי שנאמר שיהיו הגלגלים בעבור האדם, כי איך יהיה אפשר שאלו הבריות הנפלאות העצומות הגדולות בעבור הבריה הקטנה והוא האדם:

ויש לשאול על דעת הפילוסופים וכו'. ר"ל אנחנו מאמיני החדוש שנחשוב שהגלגלים בעבור האדם נשאל על הפילוסופים בזאת הראיה שהביאו עלינו שמחמת עוצם גודל הגלגל א"א שיהיה בעבור האדם הפחות ולאמר אין ספק שאילו אמרנו וכו', אבל לפי דעת הפילוסופי במוחלט המאמין בקדמות העולם ושהכל הוא על צד החיוב אין מקום עליו מזאת השאלה כי כל הנמצאות הם מכוונות לעצמם כי חמרם זך יותר מן האדם, ור"ל לפי העיון הפילוסוף שהוכיח שא"א שיהיה בריה גדולה ועצומה בעבור האדם שהוא בריה שפלה היה זה שקר אלו לא היתה הבריה ההיא רק אחת איזה כמות מוגבל אבל כבר אפשר שיהיה הגלגל בעבור בריות בלתי בעלי תכלית:

מאשר ההפרש ביניהם מעלת העצם. ר"ל שעצם הגרמים השמימיים יותר זך ויותר נקי ויותר פשוט מצורף כי הם בעלי שכל והם בפעל תמיד:

סוף דבר שזאת השאלה יעזר בה במה שנאמינהו מחדוש העולם. ר"ל זאת השאלה אשר עשינו על הראיה שהביאו הפילוסופים שגשמי הגלגלים גדולים ועצומים ולכן אין הגלגלים בעבור האדם ואמרנו שכבר אפשר שיהיו גשמים גדולים בעבור קטנים כככר ברזל למחטים, הנה השאלה בנויה על אמונת החדוש שאז מן הקל שנאמר שהגלגלים הם בעבור האדם מצד רצונו יתעלה, אבל לפי האמנת הקדמות הנה תכלית כל צורה היא שלמותם במין ההוא, וכמו שביארנו בפ' שלפני זה:

ורוב מה שכונתי בזה הפרק היה זה הענין. ר"ל שאפילו עם אמונת החדוש עדיין אין ראוי שיהיו הגלגלים בעבור מין האדם:

וגם כן היותי שומע תמיד. ר"ל גם היתה כוונת הפרק לבאר שמה שחשבו קצת האנשים שמה שאחז"ל משיעורי הגלגלים שהם דברו על צד הגוזמא אין הענין כן אבל דברו בדקדוק גמור, וחכמינו הסכימו בקרוב לחכמי התכונה:

פרק טו

ואין חולק על זה אחד מאנשי העיון. ר"ל שמה שמוסכם עליו שהוא נמנע לא יתואר השם ביכולת עליו:

מין אחד מן המדומים. ר"ל כשנדמה ענין מה בדמיוננו אם אפשר מציאותו או נמנע, שקצת בני אדם מן העיון יאמרו שהוא אפשר מציאותו וקצתם יאמרו שהוא נמנע:

דבר מוגשם לא מחמר. ר"ל בריאת גשם מן האין במוחלט הוא מכת האפשר לנו אנחנו עדת מרע"ה ואברהם ע"ה:

או זוית מוגשמת שיקיפו בה ארבע זויות פשוטות נצבות. ר"ל מן הנמנע הוא שאם ימצא גשם מחודד בעל ארבע זויות שיהיו אותם הארבע זויות מן הזויות המוגשמות שוות לארבע זויות פשוטות שיעשו על השטח, כי מן ההכרח יהיו הזויות הארבע אשר על השטח יותר גדולות מן הזויות המוגשמות, א"כ ארבע זויות פשוטות שנעשו על שטח אחד א"א בשום צד שנעשה מהם זויות מוגשמות וישארו אותם הארבע זויות פשוטות על שיעורן מבלתי שיתקצרו, כי מן ההכרח הוא שיתקצרו אם תרצה לעשות מהם זויות מוגשמות, וא"כ מן הנמנע הוא שתמצא זוית מוגשמת יקיפו בה ארבע זויות פשוטות, ואם הוא דבר חוץ מן השכל והמדמה, ויהיה שם דבר שלישי:

ואין זה כוונת זה הפרק. ר"ל וזהו רומז על ענין הנפלאות באיזה צד אפשרית:

פרק טז

ולא למי שנמשך אחריהם בדעת ההוא. ר"ל שמי שנמשך אחר הפילוסופים בדעת ההוא אין לו תקומה על כשלונו, ותמצא כל מה שבארתי לך מחלוקותם והערתם:

שזה מקום טעותם מפורש. ר"ל אתה המעיין במאמרי זה תמצא שאותם החלוקות ההכרחיות שעשיתי לפי דעת הפילוסופים לבאר דעתם ואותה ההערה שיש לפילוסופים על שהשם ית' בלתי משגיח בבחנם המציאות שמוצאים חסידים בחייהם רעים ואנשים רעים בחייהם טובים אשר אותה הערה היא מקום טענתם כששופטים שהשי"ת בלתי משגיח כל אלו החלוקות, וזאת הערה תמצא מפורשת בדברי אלכסנדר אלפרדוסי:

הוא בהיותם בוחנים המציאות בענייני אישים מבני אדם אשר רעותיהם מהם. ר"ל אלו הפילוסופים סכלו מה שהעידו לנו, וזה שהם העידו לנו שאין ראוי לבחון המציאות בעניינים פרטים מבני אדם כשיהיו הרעות ההם מבני אדם מגיעות מעצמם מצד האולת והפתיות או מהכרח טבע החומר, ואין בזה עול בחק הש"י כלל, והם העידו לנו כל זאת והם הביאו ראיה על שהש"י בלתי משגיח במצאם קצת החסידים בחיים רעים אשר אפשר שיהיה רעתם מצד האולת והפתיות או מהכרח טבע החמר:

וכבר ביארנו מזה מה שצריך. ביאר זה בפרק י"ב מזה החלק:

מי שיאמין באמונתנו. בענין ההשגחה:

פרק יז

אומר בחלקים. ר"ל שסובר ביסודות הארבע:

וכבר דברנו מזה מעט במה שקדם. בפרק כ' משני:

ושכל מה שנמצא בו זה המציאות חלופו נמנע. ר"ל שכל מה שנמצא מהמציאות חלופו נמנע:

תוכן העניינים

אפודי על מורה נבוכים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה