אפודי על מורה נבוכים· רבנו יצחק ב"ר משה הלוי
חלק ב
הקדמה
זה החלק נחלק לג' חלקים, כי מכאן ועד פרק י"ב יבאר מציאותו ית' ואחדותו ושלילות הגוף ומציאות הנבדלים וענינים הגרמים השמימיים, ומפרק י"ב עד פרק ל"ב יבאר ענין מחלוקת על חדוש העולם ופי' קצת מעשה בראשית, ומל"ב עד סוף החלק יבאר ענין נבואה:
מן המשאיים, רוצה לומר פילוסופים הראשונים שהיו הולכים במדברות ובמקום שואה ושממה ללמוד חכמות אריסט"ו וידיעת הנמצאות:
הקדמה הראשונה בעל שיעור אחד. ר"ל אם שיהיה קו או שטח או גשם בלתי בעל תכלית שקר, כמו שהתבאר במופת בחלוקה הששית לנמצאות במאמר הראשון מחלק האלהות לכוונות אבוחמ"ד:
השנית שמציאות וכו'. ר"ל וזאת ההקדמה גם כן נתבארה במאמר הנזכר:
השלישית ר"ל גם זאת ההקדמה נתבארה במופת במאמר הנזכר:
הרביעות שהשנוי ימצא. ר"ל שהשנוי ההדרגי והוא הליכה מתואר אל תואר אחר השתנה אליו בהדרגה ימצא בארבעה מאמרות, כי אי אפשר שיפורש שהשנוי הפתאומי ימצא בארבעה מאמרות כי זה שקר כי השנוי הפתאומי יפול בכל המאמרות הי'. ומה שאמר הרב שהתנועה תפול במאמר העצם, על דרך האמת אין במאמר העצם תנועה כי הוא שנוי פתאומי כי כשתשתנה הטפה הזרעית אל צורה אנושית א"א שיהיה השנוי בזמן כי יביא אל שיהיו שתי צורות במשכן אחד או חמר בלי צורה, וזה מבואר במופת בחלוקה הראשונה מהטבעיות מהספר הנזכר, לכן מונים הד' מאמרות כך. כמה. איך. אנה. מצב. אמנם נוכל לומר כי מה שאמר הרב שבמאמר העצם תפול תנועה. ר"ל מצד תנועת ההכנה שיש בו המשל כי כשתשתנה הצורה האוירית צורה מימיית הוא בעתה אחד אמנם צריך שיהיה האויר מקורר או מוכן לקבל הצורה המימיית ואז יש בו תנועה בלי ספק וזהו שמנה הרב מאמר העצם. ומה שלא אמר הרב מצב כי על דרך האמת יש בו תנועה אם כן היה לו לרב למנותו, נוכל לומר כי בבחינה אחת יכנס מצב במאמר האנה:
החמישית שכל תנועה שנוי וכו'. ר"ל שכל תנועה הוא שנוי הדרגי וכל שנוי הדרגי הוא יציאה מן הכח אל הפועל חלק אחר חלק בהדרגה. וזאת ההקדמה מבוארת במאמר הראשון בחלוקה הא' מהטבעיות לספר הנזכר:
הששית כי התנועות מהם. ר"ל כי התנועות המקומיות כי לא ידבר מהענינים שיאמר בהם תנועה כי אם מתנועה המקומית: בשחרות אשר בזה הגשם. ר"ל שגשם שחור כאשר נעתק ממקום למקום יאמר שהשחרות שבו נעתק וזהו במקרה בהעתק הגשם:
השביעית הוא שכל משתנה מתחלק. ר"ל כל משתנה בעצם מתחלק ולזה כל מתנועע בעצם מתחלק: והוא גשם בהכרח. ר"ל שכל משתנה בעצם ומתנועע בעצם ומתחלק בעצם הוא גשם בהכרח: וכל מה שלא יתחלק. ר"ל בעצם לא יתנועע בעצם ולזה אי אפשר שיהיה מה שלא יתחלק ולא יתנועע בעצם גשם. ויש להקשות במה שאמר שכל מתנועע מתחלק שהרי הגלגל הוא מתנועע בעצם ואינו מתחלק אבל הוא נמנע שיקבל החלוקה, ר"ל ששכלי בני אדם הם מציירים כחניות הגשם השמימיי לקבל החלוקה בבחינת היותו גשם עם היות שהגלגל מצד עצמו נמנע מלקבל החלוק וזהו ההבדל שבין האפשר והכח כי הכח ילקח במה שיצוייר כחניותו ולא שיהיה הכח בעצמות הנושא אלא מצד שכלנו לבד, והאפשר הוא בבחינה שהוא אפשר בעצם לנושא האפשרות אם כן הגלגל יצדק שיאמר בו כח כי הוא מצד שכלנו ואי אפשר שיאמר בו האפשרות או שיאמר שהגלגל יש לו אפשרות לקבל החלוק כי האפשרות בעצמותו יהיה מחוייב שיקבל החלוק לפי שהאפשר במין מחוייב שיצא לפעל בהכרח ולזה אי אפשר שיאמר בו אפשרית בלא כח:
השמינית כי כל מה שיתנועע במקרה וכו'. ר"ל כי כל מניע שיתנועע במקרה ינוח בהכרח אם לא יהיה מניע אחר לא יתנועע כלל ואז כשיהיה לנו מניע לא יתנועע כלל אז אפשר שנמצא מניע מתנועע במקרה ולא ינוח כלל:
התשיעית כי כל גשם שיניע גשם וכו'. ויש להקשות בזה שהרי אנו מוצאים האבן השואבת המניעה הברזל והאבן עצמה לא תתנועע כלל, א"כ ימצא גשם שיניע גשם והוא עצמו לא יתנועע. והתירוץ בזה שאין האבן השואבת מניעה הברזל אלא שהצורה הברזליית הולכת ומניעה הגשם בכללה אל האבן להיותה נאותה לטבעו כהֵאותות המקום למקומם, שכמו שימצא החמר ימשך אחר הצורה ויתנועע לדבר הנאות לצורה כמו תנועות הברזל לאבן המושכת כמו כן ימצא שהצורה ימשך אחר החומר ויעשה תנועתה הבלתי טבעי', כמו שכאשר כבתה הפתילה תחת נר אחד מאיר שיתלהב העשן ההוא ותתנועע השלהבת למטה הפך טבעה מצד הֵאותות החמר, א"כ תנועת הברזל לאבן המושכת היא מצד צורת הברזל לא שהאבן תניע הברזל כלל:
העשירית שתהיה עמידתו בגשם. ר"ל שמציאותו הוא מצד הגשם שאלו נעדר הגשם יעדרו המקרים: או שתהיה. ר"ל שעצמות הגשם הוא מצד אותם הענינים עד שאם יעדרו אותם הענינים יעדר הגשם כצורה הטבעית, וזאת ההקדמה מבוארת וממנה יתחלקו הקדמה י"א וי"ב:
האחת עשרה כי קצת הדברים אשר עמידתם בגוף. מפני זה אמר הרב כי קצת הדברים ולא אמר כל הדברים. לפי שיש דברים שעמידתן בגוף שלא יתחלקו כלל כמו הקו שלא יתחלק לרחבו וכמו השטח שלא יתחלק לעומקו וכמו העגולה שלא תחלק בהחלק הגשם, כי לא יהיה חלק מהעגולה עגולה, אבל יאבד צורתה בהחלק הגשם: ויהיו נחלקים במקרה כמראים, ר"ל ומפני זה אומר שיש קצת דברים שיתחלקו במקרה ולא אמר כי כל כח שיחלק יחלק במקרה כי האיכיות והקלות והכבדות יחלקו בעצם בהחלק הגשם: וכן קצת המעמידות לגוף, מפני זה אמר קצת כי יש צורות טבעיות שיחלקו כי המים דרך משל ושאר היסודות יחלקו, כי גדר החלק כגדר הכל, וכן כשילקח ענף וסעיף מהצומח על דרך משל, כמו כן יש באותו ענף צורה צומחת כמו שיש בכל האילן בכללו: כנפש וכשכל. ר"ל שלא יתחלקו כלל, אמנם ן' רש"ד סובר שכל מה שהוא כח בגשם יחלק, כי אע"פ שלא יתחלק השכל לחלקים מ"מ אחר שיש לו מקום ידוע ומוגבל והוא הגוף יאמר בו שהוא מתחלק:
השתים עשרה שימצא מתפשט. ר"ל שהכח הוא מעורב בכל חלקי הגשם הוא בעל תכלית בהכרח, וזה מבואר במופת בטענה הרביעית במאמר הגשמים השמיימים מספר האלהות מכונות אבוחמ"ד:
השלש עשרה שאי אפשר שיהיה וכו'. ר"ל שא"א שימצא שום שנוי מדובק תמידי נצחי כי מרחק בלתי בעל תכלית שקר, וא"כ היה ראוי שיחזור לאחור אחר שהלך כל המרחק ובין שתי תנועות מתחלפות יש מנוחה בהכרח א"כ אי אפשר שימצא שנוי מדובק נצחי כי אם התנועה הסבובית:
הארבע עשרה כי תנועות ההעתקה וכו'. ר"ל כי התנועה המקומית היא קודמת לתנועה בעצם ולתנועה בכמה ולתנועה באיכות: ההויה וההפסד. ר"ל התנועה בעצם: השתנות. ר"ל התנועה באיכות: קריבת המשנה אל המשתנה. ר"ל תנועה מקומית: ואין צמיחה ואין חסרון. ר"ל שהתנועה בכמה היא אחר תנועה בעצם, התנועה בעצם היא אחר תנועה באיכות, והתנועה באיכות אחר תנועת ההעתקה, א"כ תנועת ההעתקה קודמת לכלם:
החמש עשרה לא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל. ר"ל שלא תמצא שום תנועה כ"א בזמן ולא יושכל הזמן בלתי התנועה כי בגדר הזמן תלקח התנועה ובגדר התנועה לא ילקח הזמן, וזה מבואר בטענה השלישית מאמר ד' מספר האלהות מספר כונות עם פירושו:
השש עשרה כי כל מה שאינו גוף לא יושכל וכו'. נראה לי פי' זאת ההקדמה כך כי כל מה שאינו גוף כלל כמו הצורות הכוללות המיניות והצורות הנבדלות לא יושכל בו רבוי חלקים כלל, שאי אפשר שיהיו ענינים רבים חלוקים, שאם יתדמו מכל אופן לא יושכל בו הרבוי ואינם ענינים חלוקים אבל הוא אחד פשוט בתכלית, ואם לא יתדמו היה איזה הבדל ביניהם בענין מקרי והענין המקרי לא יעמוד אלא על עצם בעל חמר א"כ אי אפשר משום צד שימצאו צורות רבות כוללות נבדלות מן החמר שוות במציאות, כי לא יושכל בהם הרבוי כלל ואחר שלא יושכל בהם הרבוי א"כ לא יושכל בהם מנין, לפי שאי אפשר שיהיו אלא דבר א' פשוט כמו שביארנו: אלא א"כ יהיה כח בגוף. ר"ל כשיהיה כח בגוף אז יושכל בהם הרבוי והמנין מצד הבדלם זה מזה מענינים מקריים: אישי הכחות בהם, ר"ל שיאמר עשרה נפשות או עשרים, בחינת עשרה אנשים או עשרים: או נושאיהם, ר"ל שיאמר כחות הנפש ג' בבחינת הנושאים אבל בבחינת עצמה היא אחת, והם כח חיוני נפש טבעי על דרך משל: אלא בהיותם עלום ועלולים. ר"ל שאז יושכל בהם מנין כי אינם שוים במציאות ויש בהם הבדל עצמי טבעי. וזאת ההקדמה מבוארת במופת במשפט שני ממאמר שני מראשון מספר האלהות לכונות אבוחמ"ד בפירושו:
השבע עשרה כאבן שתניע היד. ר"ל בהכרח:
אלא שלא יתנועע התנועה ההיא. ר"ל מה שאני אומר כשנעדרה הנפש נעדר המניע הוא אמת שנעדר המניע הרצוני אבל המניע הטבעי עדיין נשאר כי אלו סלק מעל האבן יתנועע על הארץ, וזהו שאמר הרב אלא שלא יתנועע התנועה ההיא:
למה שתתנועע ממנו בעצם. רוצה לומר כי הצורה הטבעית היא המניעה בלא ספק:
השמונה עשרה זאת ההקדמה מבוארת: אין ספק שמסיר המונע. רוצה לומר הוא המוציא הכח ההוא במקרה לא בעצם:
והבן זה. רצונו לומר שזאת ההקדמה היא בנוייה להאמנת החדוש התמידי:
התשע עשרה ואם לא ימצאו. ר"ל מונע שלא נמצאו לעולם:
או יעדרו. ר"ל שיעדרו אחר שנמצאו:
או ישתנה ערכם. ר"ל אע"פ שלא תעדר הסבה אם יעדר ערך הסבה למסובב יעדר המסובב וזאת ההקדמה מבוארת, אמנם ן' רש"ד סובר שכל הנמצאות הם מחוייבי המציאות בבחינת סבתם ולא יצדק עליהם שם האפשר כלל, אמנם הרמז"ל הוא סובר כדעת אבן סינ"א ואבוחמ"ד:
העשרים זאת ההקדמה מבוארת וגלויה:
האחת ועשרים היא סיבת מציאותו. ר"ל שההרכבה היא סבת מציאות המורכב:
כי מציאותו במציאות שני חלקיו. כי מציאות המורכב הוא במציאות הפשוטים כי הפשוטים סבה למורכב בהכרח וא"כ המורכב הוא מסובב בעבור הפשוטים א"כ מחויב המציאות אשר אין סבה לו אינו מורכב:
השתים ועשרים החומר שלו וצורתו. ר"ל החומר הראשון והצורה הטבעית:
ואמנם המקרים המשיגים, ר"ל לכל גשם הם הכמות ר"ל המרחקים המוגבלים:
והתכונה, ר"ל התמונה והתאר וההנחה. וזאת ההקדמה מבוארת במופת בתחלת המאמר הראשון מספר האלהות ומספר הכונות:
השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש וכו', ר"ל כבר ביארנו למעלה בהקדמה השביעית ההבדל שבין הכח והאפשר, לכן הוצרך הרב לומר שתי גזרות והם כל מה שבכח ויש בעצמו אפשרות כי אלו היה אומר אחת מאלו הגזרות לא היתה ההקדמה צודקת, והוא שאם היה אומר כי כל מה שהוא בכח יתכן בעת אחת ר"ל שיחוייב בעת אחת שיעדר הדבר שיאמר בו כח זה שקר, כי יאמר שהגלגל יש בו כח לקבל החלוקה ולא יעדר לעולם כי הכח הוא מצד שכלנו כמו שבארנו למעלה, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת אחת שיעדר לגמרי זה שקר, כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמו שזכרנו בהקדמה הי"ט ולא יעדרו, לכן הוצרך הרב לומר השתי גזרות. ובאור זה כל מה שהוא בכח לדבר אחד והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות כעצמות הנושא, רצה לומר שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות, הנה יחוייב בעת אחת שלא ימצא בפעל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח. ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה והפרדה אבל ציור זאת ההקדמ' היא כמו שביארנו:
הארבע ועשרים כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ר"ל כי במה שאין חומר כלל אין שם אפשרות כי השכלים הנבדלים אין בהם אפשרות כי אינם בעלי חומר אבל הם בפעל תמיד, וזאת ההקדמה מבוארת במעט ענין:
החמשה ועשרים שהתחלות העצם וכו'. ר"ל שהתחלות העצם הפרטי הם החומר והצורה:
הניע הנושא. ר"ל החומר:
והוא המניע הקרוב. ר"ל הפעל שזכר למעלה הוא מניע קרוב:
ותורף דברי אריסט"ו. ר"ל עצמות דברי אריסט"ו בזאת ההקדמה הוא אמרו החומר לא יניע עצמו:
במעט התבוננות בהקדמות מופתיות וכו'. ר"ל שקצת מאלו ההקדמות הם מבוארות במעט התבוננות וההקדמות הנעשית על אלו ההקדמות לבאר אמתתם הם הקדמות מופתיות מושכלות ראשונות או קרוב מהם:
במה שביארנו. ר"ל שהבאתי ההקדמות הגלויות זה אחר זה בהדרגה:
לבאר הרחוקות שבהקדמות. ר"ל שאין כונת זה המאמר להביא הקדמות הרחוקות הצריכות בקיום אלה הכ"ה הקדמות כי היה מחוייב להביא בזה הספר רוב דברי אריסט"ו, אבל כונתו לזכור ההקדמות הקרובות, והם אלו הכ"ה הנזכרות:
הששה ועשרים אם ממינה אם מזולת מינה. ר"ל תנועת העתק אחר וזה היא מינה, וזולת מינה כמו שסבת ההעתק היא תנועה איכותיית כמו שנוי מזג:
אם שנוי מזג. ר"ל ובכלל שנוי מזג הוא תאוות הנאות ובריחה מן המתנגד:
או דמיון. ר"ל וזה חלוקה אחרת:
או עצה. ר"ל וזו חלוקה אחרת, והעצה היא בבעל שכל לבד, והדמיון ימצא שתתחדש:
פרק א
בזה הפרק יעזר מכל הששה ועשרים ההקדמות וכו' אחת מהנה לא נעדרה, וזה המופת הראשון הוא מבואר נגלה למי שידע ההקדמות שהקדים הרב במופת:
ולזה לא יקבל כו'. ר"ל שאינו מתנועע ואינו מקבל חלוקה ולא שנוי, כי אע"פ שבהקדמה השביעי' אינו אומר ומה שלא יתנועע לא יתחלק אלא כל מה שלא יתחלק לא יתנועע מכל מקום הוא שולל כולל ושולל כולל מתהפך כמו שהוא וז"ש הרב כמו שנזכר בהקדמה הז':
שיניע עצמו כו'. ר"ל ומזה מבואר מציאותו יתעלה:
ושהסבה הראשונה. ר"ל וזהו שלילת הגשמות ושהוא אחד והרי כאן הג' בקשות מבוארות:
הקדים אריסט"ו. ר"ל בספר השמע בשמיני הקדים זאת ההקדמה. ויש בכאן שאלות כי יתחייב לפי זאת ההקדמה שימצא המקרה בלתי הנושא ושימצא החומר בלתי הצורה ושימצא הדבור זולת החיות ושישארו הנפשות כלם, והוא שאנחנו נמצא דבר מורכב מעצם ומקרה והם הגשמיים השפלים וימצא העצם לבדו והוא הנבדל הנה יתחייב מזה שימצא המקרה לבדו, וכן אנחנו נמצא דבר אחד מורכב מחיות ודבור וימצא החיות זולת הדבור א"כ יחוייב שימצא הדבור זולת החיות, וכן אנחנו נמצא דבר אחד מורכב מנפש ודומם וימצא הדומם לבדו אחר הפרד הנפש מהגוף א"כ יחוייב שימצא הנפש ג"כ. ואלו הקושיות מתורצות כי לא אמר אריסט"ו זאת הגזרה אלא בצד ארד מורכב הרכבה טבעית ומזגית אבל העצם הנמצא זולת המקרה אינו מטבע העצם הנמצא בו המקרה, וכן הצורה שאנו מוצאים שעומדת בעצמה היא צורה מובדלת בלתי מוטבעת בחומר אבל הצורה הטבעית המוטבעת בחמר לא תמצא זולת החומר, וכן החיות הנמצא זולת המדבר אינו החיות הנמצא עם המדבר אבל החיות ההוא הוא זולתו, וכן האדם או החומר הנמצא אחר סלוק הנפש ממנו אינו אותו דבר אשר הוא עם הנפש אבל הוא ענין זולתו, ועדיין יש בזה מקום עיון איך יחוייב שימצא אחד לבדו בהמצא האחר לבדו:
וזה מבואר באמצעות בהנעת כלם. ר"ל שהגלגלים הם מניעים זולתם והם היסודות ויתנועעו מזולתם והם הנפשות וכן הדין בכל הדברים אשר יש בהם מניע ומתנועע והם הב"ח כלם:
והוא המתנועע האחרון. ר"ל החמר הא' ומה שהורכב ממנו שהוא מתנועע לא מניע זולתו כלל. אחרי כתבי זה עיינתי בח' מהשמע וראיתי כי בזאת ההקדמה טעו בו הרבה מהמפרשים עד שמצד בלבולם בזאת ההקדמה הוקשה להם אלו הקושיות הכתובות ולא מצאו בה תירוץ אמתי לפי האמת, אמנם ן' רש"ד באר שם כי כשימצא דבר מורכב משני דברים אין א' מהם כולל יותר מהאחר אבל הם שוים בכללות ויחוד ונמצא בנמצא האחד נפרד לבדו הנה אפשר שימצא האחר לפי שהנפרד נפרד למה שנפרד ממנו, ר"ל כשאני מוצא הדבש על דרך משל נפרד מן המורכב הנה אפשר שימצא החומץ נפרד שאחר שאין במורכב זולת שניהם ונפרד הדבש היה אפשר שיפרד החומץ ממנו כי לולא יפרד החומץ ממנו לא היה דבש נפרד ואם נפרד החומץ ממנו הנה הוא נמצא לבדו נפרד ג"כ. וכמו כן אנחנו נמצא דבר אחד מורכב ממניע ומתנועע והם הגלגלים וב"ח כלם וזה כי המניע הוא הנפש המניע ומתנועע הם דברים היסודיים, והמתנועע הבלתי מניע הם הדברים אשר אינם בעלי נפש כלל הנה אפשר שימצא בנמצא מה מניע לא יתנועע כלל, והאפשר בדברים הנצחים מחוייב הנה א"כ יחוייב שימצא מניע לא יתנועע כלל והוא השם ית'. ולבאר שמניע ומתנועע הם שני דברים אין אחד מהם כולל יותר מן האחר זה מבואר כי המניע הוא מניע בבחינה היותו מניע המתנועע והמתנועע הוא מתנועע בבחינת היותו מתנועע מן המניע א"כ כל א' יאמר בהצטרפות אל חבירו על דרך השווי האמיתי אין אחד מהם יותר כולל מן האחר:
שיהיו הנמצאות כלם. ר"ל ויהיה כ"כ מחוייב המציאות בכלל:
והאפשר במין א"א בהכרח וכו'. רוצה לומר אם היה בכל אחד מן הנמצאות אפשר ההפסד א"כ יתחייב בהכרח שיפסדו כלם כל אחד מהנמצאות כלם אחר שהוא אפשר שיפסדו כלם והאפשר במין מחוייב שיצא לפעול בהכרח, ואם נאמר שכל הנמצאות יפסדו אבל לא יפסדו בעת אחת כלם יחד אלא זה אחר זה ונאמר שיפסדו הגלגלים כלם ויתהוו כאשר נמצא בזה העולם השפל ההויה וההפסד זה אי אפשר כי הגלגלים א"א שיקבלו ההויה וההפסד כי אילו יקבלו ההויה וההפסד יהיה תנועה ישרה ולכל תנועה ישרה יצטרך מקיף ויביא אל שיהיו מקיפים לבלתי תכלית וזה שקר, כי אלו היו הנמצאים כלם אפשריים ההפסד א"כ היה החומר הראשון אפשר ההפסד ואם היה נפסד ההיולי לא היה שום דבר בעולם השפל נמצא אחר שנעדר ההיולי ואנחנו נראה שאנחנו נמצאים א"כ אי אפשר בשום צד שיהיו הנמצאות כולם אפשרות ההפסד, ואם נאמר עדיין יפסדו כלם זה אי אפשר כי זה מונח לפי הנחת ההקדמות ואם עבר זמן בלתי בעל תכלית שלא נפסדו אם כן לא יפסדו לעולם ואע"פ שאמר בפ' עשרים שאין זה המופת נבנה על הקדמות היא כפי הסבה השביעית:
אבל הוא מחוייב המציאות. ר"ל וזה אינו מתחייב מן החלוקה אשר כבר קדמה לולא הנחת הקדמות:
אם יש דבר נמצא כן. ר"ל והם הגלגלים כלם:
יהיה מן חיוב המציאות ענין נוסף. רוצה לומר אם היו שנים והיו שניהם מחוייבים המציאות יתחייב שיהיה ביניהם אי זה ענין יבדיל בין זה לזה ויהיה א"כ ענין נוסף על עצמות מחוייב המציאות ויהיה מורכב וזה שקר, ובסוף הפ' יתרחב הרב התרחבות נכבד ע"ז הענין:
אי אפשר בו השניות. ר"ל א"א שיהיו שנים:
אבל כ"א משניהם כו'. ר"ל אחר שיהיו מורכבים משני דברים:
ואם שיהיה ענין ההפרש נמצא וכו'. ר"ל שאם היה ההבדל אשר בין שניהם נמצא לאחד ולאחד לא יהיה בו שום דבר נוסף א"כ יהיה אותו אשר נמצא בו ההבדל הוא מורכב ואותו אשר נמצא בו הפשיטות הגמור יהיה מחוייב המציאות:
והנושא למעשה נושא אחד. ר"ל העולם בכללו:
מפני ענין אחד מוסף בו. ר"ל והענין הנוסף הוא הצורה הטבעית:
כמו שייעדנו. ר"ל בפ' ע"א:
פרק ב
המופתים החותכים. רוצה לומר על דרך האמת אין שם מופת חותך כי מציאות השם יתעלה לא יתבאר במופת חותך כי אין לו סבות קודמות אבל יתבאר מציאותו במופת ראיה אשר הוא לקוח מהמתאחרים:
ואיך אביא ראיה על מציאותם. רוצה לומר שאי אפשר להביא ראיה על מציאותם מבלתי הקדים לפני זה הקדמה. פ"א שחדוש העולם לא יתבאר אלא אחר העמיד השכלים הנפרדים ולהעמיד גם כן איכות הבאת הראיה על מציאותם ואחר שהענין כן א"א מבלתי הקדים:
פרק ג
מכאן ועד סוף פרק י"ב ידבר מענין מעשה מרכבה ופרק ע' וע"ב מראשון גם הם מדברים ממעשה מרכבה:
שהם לחכמים. רוצה לומר שאותם המדרשות אמרום אנשים חכמים ונבונים בלא ספק:
פרק ד
בזה הפרק יבאר ארבע סבות שיש לתנועת הגלגל והם כדוריותו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו, והם ארבע כנפים מהחיה שראה יחזקאל:
במקומו בעצמו בסבוב. ר"ל א"כ א"א שתהיה תנועת הגלגל תנועה טבעית כי אלו היתה תנועתו תנועה טבעית ינוח בהכרח, אבל תנועתו היא מפני נפש שיש לו:
מה שאליו יתנועע ממנו יתנועע, רוצה לומר שהגלגל מה שאליו יתנועע ממנו יתנועע וכן מה שממנו יתנועע אליו יתנועע:
ואין כל מי שיש בו שכל וכו'. ר"ל שאין כל מי שיש לו שכל כשיצייר ענין אחד ויש לו יכולת לעשות הענין המצוייר ואע"פ שיש לו נפש לא יחוייב שיצא הציור ההוא לפעל:
בפילוסופיאה הראשונה. ר"ל בחכמת האלהות:
והוא האל יתעלה שמו. ר"ל וזהו חשוק הגלגל א"כ יש לנו נפשו שכלו ושכל חשוקו:
והיא הפשוטה שבתנועות. רוצה לומר תנועות הסבוב:
ולא יהיה השנוי בעצמו. רוצה לומר מצד שהוא עגול אין בו שנוי כי אלו היה בו תמונה משאר התמונות יהיה בו שנוי וחלוף בהכרח ועכשיו ביאר כדוריותו:
תנועת האורך. רוצה לומר התנועה ממזרח למערב או ממערב למזרח:
תנועת הנטיה. רוצה לומר הנטיה שאנו רואים בשמש בחורף יותר מבקיץ:
תנועה הנראית וכו', ר"ל שיושג תנועה לפי התחלפות האופקים:
שהשכלים הנפרדים עשרה, ר"ל זולת השם יתעלה אשר הורה עליו צאת שכלנו מן הכח אל הפעל. ויש לי בזה עיון איך יחוייב מציאותו מצד הוצאות שכלנו מן הכח אל הפעל, כי אפשר שיאמר שיהיה מניע הגלגל לבנה מוציא שכלנו מן הכח אל הפעל:
וימשך לו ג"כ, ר"ל ונמשך מגזרת אריסט"ו גם כן הענין אשר כבר התבאר והוא שהשם יתעלה וכו':
באמצעות שכל נבדל. ר"ל עלול ראשון כי לפי דעתו השם יתעלה ^לא יניע גלגל:
הם המלאכים המתקרבים. ר"ל שהשכלים הנפרדים הם המניעים הקרובים לגלגלים, כי השם יתעלה הוא המניע הרחוק כי אינו מניע גלגל, ומפני שאי אפשר שימצאו שכלים נפרדים רבים שוים במציאות כ"א יהיו רבים שוים במציאות יהיה ביניהם חלוף בענינים מקריים והענינים המקרים לא יעמדו בלתי חומר, ואחר שהנפרדים הם בלתי חומר יתחייב שלא יושכל בהם הרבוי אלא מצד עלה ועלול כי אז יש ביניהם חלוף עצמי בלתי מקרי:
ואצלו תכלה מציאות הנבדלים, ר"ל אצל שכל הפועל:
ולא יתכן שיהיה השכל המניע וכו'. ר"ל שאין ראוי שיאמר השם יתעלה מניע גלגל ערבות, לפי שכבר ישותף עם זולתו בהנעת הגרמים השמימיים:
ויבדל כל אחד וכו', ר"ל שכל אחד מן השכלים נבדל מן האחר בהיות זה עלה וזה עלול:
והיה כל אחד מן העשרה בעל שני ענינים, ר"ל אם היינו אומרים שיהיה השם יתעלה מניע הגלגל יהיה בו רבוי מה, כי יהיה בו אפשרות בחמר שיושפע ממנו גלגל ודבר בפועל שיושפע ממנו השכל, אם כן יהיה בו ב' ענינים ויהיה מורכב הרכבה מה, אם כן אי אפשר בשום צד שיהיה השם יתעלה מניע הגלגל, ואלו השני ענינים באר הרב בפרק כ"ב מזה החלק:
פרק ה
לשון הענין, ר"ל בחינת האנשים בהם לא שהם יהללו וישבחו בציורם:
כי לשון הגדה וספור. ר"ל ובזה הענין יש בו הגדה וספור באמרו השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע:
כמו שבארנו. בפרק נ' ופרק ס"ד:
ותורף המדרשות באמרם. רוצה לומר הסתכל המדרשות כלם שנאמרו על שני אלו הפסוקים כי מכללם יראה שהם סוברים בפירוש שהגלגלים חיים משכילים, ובפסוק ברן יחד אמרו אין ישראל אומרים שירה מלמטה עד שמלאכי עליון אומרים אותה מלמעלה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו וכו':
פרק ו
וכבר קדם לנו וכו'. בפרק נ"ט מראשון:
ואמנם אמרו הוא. ר"ל מה שאמר אריסט"ו:
וכבר ידעת. עכשיו מבאר הרב שותף מלאך:
שתנועות ב"ח ואפי' אינם מדברים. שהתנועות הטבעיות מהב"ח שאינם מדברים יקראו מלאך כשתאות התנועה ההיא כו':
אשר שם בו כח יניעהו. וזה הכח הוא הטבע הכולל הנמצא בו:
ותנועת אתון בלעם. ר"ל התנועה שהתנועעה האתון בצד שבילי הכרמים היתה מצד שראתה האתון צורה מפחידה בדמיונה וזאת הצורה המפחידה היתה מלאך, ותשלום באור סוד האתון בפרק מ"ב מזה החלק, ובבאור המלאך בפרק מ"ה מזה החלק: פ"א שמה שהזכיר הפסוק שהאתון דברה ושהתנועעה שפתיה אין זאת התנועה היתה כך במציאות חוץ לנפש כי הכל במראה הנבואה ובאמצעות מלאך והוא הכח המדמה שנקרא מלאך וכמו שיתבאר בזה הפרק:
וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ר"ל וזה המלאך היה משה רבינו ע"ה:
ובמקומות אמרוה במוחלט. ר"ל שאמרו בפי' שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל ולא אמרו כביכול:
שם בזרע כו'. וזה הכח הוא הטבע:
או שהצורות כלם מפעולות כו'. ר"ל שיהי' השכל הפועל מקנה הצורה ונותנה בחמר כאשר הוא אמת:
והוא שרו של עולם. ר"ל שהשכל הפעל הוא שרו של עולם:
כל כח מן כחות הגופניות. כחות הב"ח כלם:
כל שכן הכחות המפוזרות. והם כחות הצמחים והמחצבים:
וזהו ענין כל הכחות. ר"ל הכחות הטבעיות:
יהיה המענה שמהם קיים ומהם אבד, ר"ל עושה בבראשית רבה מענה לשאלה ואומר יש מהמלאכים שהם קיימים ויש מהם אובדים וכלים והם הכחות הפרטיות האישיות אבל כחות המיניות הם קיימות נשארות:
בקש לעבור ורמז לו הקב"ה מלאך וכו'. ר"ל שיהודה היה רוצה לעבור לדרך ולא היה רוצה ליזקק עם תמר והזמין לו הקב"ה כח הקושי ונתאוה לאשה וזהו המלאך הממונה על ההריון.
נפשו אומרת למלאך. ר"ל שהצורה נופלת ראשונה בחוש המשותף והוא הנפש ומחוש המשותף הולכת אל המדמה ומהמדמה אל הכח המשכיל והוא הכרוב:
אבל היות כל צורה שיראה בו המלאך וכו'. ר"ל אבל חלוף הצורות המושג מהנביאים כשרוצים לחקות הנבדל שזה יצייר לו בצורות כך וזה יצייר לו בצורות כך אין הצורות ההם המחוקות נמצאות לנבדלים חוץ לנפש כי אין להם תכונה קיימת אבל כי אותם. החקויים הם במראה הנבואה כמו שביארנו בפרק מ"ט מראשון:
וזה סוד נבואיי גדול. ר"ל שאברהם שהיה לו שלמות הכח המדמה אותם החקוים שהיה עושה בנבואתו היו בצורות רגילות ולפיכך היתה נבואתו שלימה, אבל לוט שהיה הכח המדמה שלו חלוש כשהיה מחקה החקויים היו בצורות מפחידות נוראות לחולשת נבואתו, וזה הסוד. אמנם צריך לדקדק בזה הפי' כי בפרק מ"ה מזה החלק ישים מי שיראה המלאך בצורת איש במדרגה פחותה ממי שיראה אותו בצורת מלאך. ויש לתרץ כי אין ספק כי מי שיראהו מלאך הוא יותר נכבד ממי שיראהו איש כמו שכתב הרב בפרק מ"ה, אבל במושג אחד בעצמו שאברהם ראם כדמות אנשים ולוט ראם כדמות מלאכים אין ספק שמדרגת מי שראם כדמות צורה רגילה והיא צורת אנשים יותר נכבד ממי שראם כדמות מלאכים שהם צורה מפחידה, וזהו שכיון הרב. ויש תירוץ אחר בפרק מ"ה מזה החלק: ומהם מי שיראה אש, ויש להקשות בזה שהפסוק אינו מתאר אלא שהיה המלאך נראה בתוך האש, לכן יש לפתור שאמרו בלבת אש ר"ל בצורת לבת אש, ור"ל שהמלאך היה נראה בצורת לבת אש, וזה הפרק הובא להאמין מציאות הנבדלים אשר בידיעתם יתבארו קצת עניני מעשה מרכבה:
פרק ז
אמר המלאך אל לוט כי לא אוכל לעשות דבר. ר"ל כי לוט היה משיג מהעולם האמצעי הפיכת סדום ובא לו במראה הנבואה בלשון משא ומתן שהיה אומר לו העולם האמנעי כי לא אוכל לעשות להורות כי הם המשיגים ובוחרים פעולותיהם ושזה העולם השפ: מתפעל מתנועתם הבחירים ובחירתם היא תמידית בלתי משתנה:
ואמרו הנה נשאתי פניך וכו'. ר"ל מחמת תנועתה המחייבת הפיכת סדום ולא היתה מחייבת כלוי לוט והעדרו וזהו הנשיאות פנים:
ואמר השמר מפניו. ר"ל מפני המלאך ושנשמע בקולו א"כ הם משיגים ובוחרים הפעולות כי אילו לא היו המלאכים משיגים פעולותיהם איך היה אומר שישמע בקולו והלא אין לו השגה בפעולותיו:
ונוכל עליו בעקר הוייתנו. ר"ל יכולים לעשות או שלא לעשות על מה שהושפע לנו בעקר הוייתנו, ר"ל כי מעת יצירתנו המזגית יש לנו יכולת הענין הנרצה. וזה הפרק בא לפרש פסוק כי לא אוכל לעשות דבר, ופסוק השמר מפניו:
פרק ח
ויש להם לתת עלה וכו'. והעלה שנותנים בזה הוא מצד שאנו רגילין בזה וגדלנו בזה הענין, ונותנין בזה משל שאלו: אדם נולד בבית הטוחנות ועמד שם ימי חייו לא היה מרגיש בקול הטוחנות כלל:
וזהו דעת המפורסם באומתנו, ר"ל שיחזקאל היה מזה הדעת באמרו ואשמע את כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי וכו', ולזה הובא זה הפרק:
אמנם הוא נמשך להאמנת גלגל קבוע וכו', ויש לי עיון בזה כי אפי' שנודה שגלגל חוזר ומזלות קבועין כמו שהוא האמת עדיין אפשר לומר כי מצד פגישת גלגל אחד בגלגל אחר יתחדש מהם קולות עצומים כדעת יחזקאל, ונראה כי לפי הנחת גלגל קבוע ומזלות חוזרין מתחייב יותר שיהיו להם קולות מצד הקשת הכוכב בגלגל אבל כשנניח שהגלגל חוזר אינם מקישים זה לזה אלא מחופפים ומצד החפיפה לא יתחדשו קולות עצומים, עם שאפשר לבעל דין לחלוק:
פרק ט
שני רקיעים הם. ר"ל שהוא מונה הכדור הכולל גלגלים רבים אחר כן אנחנו כשנמנה הכדורים נמנה הכדור הכולל הגלגלים כדור אחד, ויש אומרים שמפני זה הביא הרב מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם לבאר מה שאמר הפסוק ארבע מרכבות יוצאות מבין שני הרים שהם שני כדורים:
ודע זה והבינהו מאד. ר"ל שדעת הראשונים כלם שכדור נוגה וכדור כוכב למעלה מן השמש וכן היה דעת יחזקאל, והארבע חיות הם ארבע כדורים כדור הכוכבים הקיימים וכדור החמשת כוכבי הנבוכה וכדור השמש וכדור הירח, ולכן שנה הרב ואמר מאד כי מי שיניח מחמשת כוכבי הנבוכה יניעו יסוד האויר איך יתכן שיהיה בתוכם השמש שיניע יסוד האש לכן אמר הרב מאד כי באמת מחוייב הוא שנא' שיהיה השמש למטה מנגה וכוכב:
הנאות בענין הטבעי, ר"ל שיתכן שיעמוד השמש באמצע כמלך בתוך מחנהו:
ספר מפורסם. יקשור עם אמרו וכבר חבר:
כבר העתקנום ממנו. שרבינו משה העתיק עם תלמיד אבוכ"ר בן אלצאי"ג מאותם ראיות שעשה אבוכ"ר לבאר שנגה וכוכב הם למטה מהשמש לפי שאינם מוכרחות אצל השכל:
וזה המספר אצלי שורש גדול, ר"ל בענין מעשה מרכבה מיחזקאל כי מרכבת יחזקאל נבנית על זה הענין:
פרק י
בכחות השופעות מן הגלגלים, ר"ל והכחות ההם הם נשפעות מן הגלגלים באמצעות הכוכבים מצד ניצוצם ומבטם ויושרם והתחלפם:
ומזל יקראו ג"כ הכוכב. ר"ל אע"פ שמלת מזל לא תפול בדקדוק כי אם על י"ב מזלות מכל מקום רז"ל יקראו ג"כ הכוכב מזל:
גומר הלוכו לשלשים יום. זהו כוכב לבנה:
לשלשים שנה. ר"ל וזהו כוכב גלגל שבתי:
שאפילו אישי ההויה, ר"ל מיני ההויה, כי מלת ההויה כוללת כל המינים וא"כ פרטי ההויה הם המינים:
כח כוכב אחד מיוחד, ר"ל כי כל הגלגלים פועלים בעולם השפל בכללות וייחוד:
כענין בכחות הנפש. ר"ל כמו הנפש הנמצאת בחי שהיא פועלת בכללות הגוף, אמנם כח השמע והראות הוא נמשך מהכח הנפשי אשר משכנו במוח:
איש אחד כמו שזכרנו. ר"ל חלק א' פרק ע"ב:
בהקדים הירח. ר"ל מפני זה אמר בהקדים כי תנועתה תראה יותר מהירה כשהיא בגלגל ההקפה בצד סמוך לארץ יותר משילך בגלגל הקפה רחוק מן הארץ:
שיהיו הכדורים הארבעה. והם ארבע חיות שראה יחזקאל: והיסודות הארבעה, והם ארבעה אופנים במראה הנזכר:
והכחות הבאים מאתם תחילה במציאות ארבעה. והם המחצב והצומח והחי והמדבר והם ד' פנים הנזכרי' במראה הנזכרת, ואלו הד' כחות ביארם הרב בפרק ע"ב ויבארם עוד בזה הפרק: וכן סבות כל תנועה גלגלית ד' והם כדוריותו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו. והם ארבעה כנפי החיה שראה יחזקאל כמו שביארנו בפרק ד' מזה החלק:
והבן זה מאד. ר"ל הסוד הוא כי כל מה שאמר עכשו הוא מפתח והערה לפירוש מעשה מרכבת יחזקאל:
זו הפך זו מנוחה כמו כו'. פ' ד' מזה:
והוא ציור וכוסף. כמו שזכרנו חלק ב' פרק ד':
וכח הנפש המדברת. כמו שביארנו חלק א' פרק ע"ב:
שני מינים הויית כל שיתהוה ושמירת המתהוה. ר"ל וזהו שאמר הפסוק וידי אדם להנה, ר"ל שיש להם ב' כחות הא' היות המתהוה והב' שמירת המתהוה זמן הקצוב לו:
כמה מעלות היו בסולם ארבע. ר"ל זהו הפירוש השלישי שפי' בזאת הנבואה הרב המורה ועכשו יפרש סולם המציאות השפל לבד וכל שיש שם ארבע מעלות, ר"ל שהחמר הראשון נחלק לארבעה חלקים והארבעה מלאכים הם הארבע יסודות אשר שתים מהם עולים על המקיף והם האויר והאש ושתים מהם יורדים והם הארץ והמים ובשכלם נתקבצו במדרגה א' שהארבע יסודות נמצאות בכל ממוזג מציאות אחד מתדמה. ויש מפרשים מלאכי אלהים הם הארבעה פנים והם המחצב והצומח והחי והמדבר, וששנים מהם עולים ר"ל שהם מעולים במעלה מהאחרים והם החי והמדבר ושנים מהם יורדים והם המחצב והצומח, שכלם נתקבצו במדרגה אחת ר"ל שכלם נמצאו באדם:
כמה מעלות היו בסולם שבע. וכפי אותה נוסחא ר"ל ששבע צורות הם קודמות לצורות האדם ושכלם נתקבצו אל האדם והשבע הם ד' צורות היסודיות והמחצב והצומח והחי ובאדם נקבצו כלם:
ארבע מרכבות יוצאות. ר"ל ארבע יסודות היוצאות מבין שני ההרים שהם החמר הראשון והצורה הגשמית, או אפשר לומר שארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים הם שני כדורים, האחד הוא כדור כל הגלגלים מהכוכבים, והשני הוא גלגל ערבות הבלתי כוכב וכמו שכתבתי בפרק ט', וזהו ירצה באמרו שני ההרים, ובאמרו הרי נחשת ירצה בו שחמרם זך ונכבד ונקי כמו הנחושת הקלל שהוא זך ונקי ונכבד במינו, או אפשר לומר שאלו ההרים מצד עצמם הם אפשרי ההפסד וזהו אמרו הרי נחושת נגזר מהשחתה, אמנם יקנו הנצחית והבלתי נפסד מן הנבדל, וההרים הרי נחשת ר"ל שאלו ההרים נופלים תחת ההויה וההפסד, ואמרו נחשת נגזר מהשחתה:
שהמלאך שלישו של עולם. ר"ל שהכחות הכוללות העולמות נחלקים לשלשה חלקים וכל סוג מהכחות ההם נקרא מלאך א"כ יצדק אמרנו שהמלאך שלישו של עולם בבחינת זה הענין:
פרק יא
אלו הענינים התכוניים. ר"ל שמצינו גלגל הכוכבים מקיימים גלגל אחד ויחשב שהענין כן מבואר ואינו:
שדרך השמש נוטה מהקו השוה. ר"ל שהשמש נוטה מאחור גלגל המזלות כ"ב מעלות כמו שהתבאר:
ולזה בחרנו בשמש יציאת המרכז. ר"ל שבחרנו לומר שיהיה בגלגל השמש יציאת מרכז לבד ולא אמרנו בו שיהיה גלגל הקף כי הגלגל הקף יש בו שני ענינים, האחד גלגל הקף והשני יציאת מרכז:
וא"א מבלתי שיכלול מיניהם מספר. ר"ל שאפילו יונח שיהיו כל הכוכבים מהכוכבים הקיימים בגלגלו המיוחד עדיין אי אפשר שלא נמנה מיני הכדורים ונמנה כל הכוכבים קיימים כדור אחד עם רוב רבויים בגלגלים כפי מה שהונח עכשו:
מנושא לנושא. ר"ל מחמר גלגל אחד אל חמר גלגל אחר: