אפודי על מורה נבוכים· רבנו יצחק ב"ר משה הלוי
חלק א · פרק לה
בזה הפרק התיר במוחלט לבאר להמון שלילת ההגשמה כי זה המכוון הראשון, ולזה נקרא שם הספר מורה, כי החכמים הראשונים היו מסתירים והיו אומר שאין ראוי לומר להמון שאינו גשם כי יבוטל מציאותו אצלם וכן אין ראוי לומר שהוא גשם כי יאמר חוץ לאמת אבל יאמר כי היא אור באמת ונהורא עמיה שריה:
מגדולת הדבר והסתרו. ר"ל חכמת האלהות:
ואין מציאותו. ר"ל כי מציאותו ית' הוא מהותו, ומציאותו מחוייבת ומציאות זולתו אפשרית בלתי המהות:
ולא חייו. ר"ל כי יאמר לו ית' חי מצד שמשיג עצמו ולא יאמר חי מצד היותו גשם נזון מרגיש:
ולא חכמתו. ר"ל כי חכמתו יתעלה מחוייבת והיא סבת הנמצאות וחכמתנו אפשרית והיא נקנית מהנמצאות:
הדברים בתארים. ר"ל בתארים עצמיים לו יתעלה:
התארים המיוחסים לו. והם תארי השלילות והפעלות:
כן הדברים בבריאתו וכו', איך נבראו כל הנמצאות ממנו ית' והם עניני מעשה בראשית:
ובתאר הנהגתו. ר"ל איכות השתלשלות המציאות ממנו יתעלה:
ואם הם שמות רבים. ר"ל שאע"פ שהשמות רבים הם מורים על אחד גמור:
האיש המתואר. ר"ל נבון לחש וחכם:
וכשיקבלו זה. ר"ל וכשיקבלו הקטנים והנשים וההמון זה הענין ויוגדלו וכו':
ויעירו אותם. ר"ל ספרי הנביאים.