אפוד בד על הגדה של פסח· רבי בנימין דוד רבינוביץ
מגיד · עבדים היינו
פסקה ב
ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים, באופן שהיציאה שלנו היה נמנע מכל צד אם מבחירתנו והשתדלותנו בחריצות, לז"א בעל הפסיקתא עבדים היינו, ר"ל מרצוננו, וע"ד ירא ה' וישפוט, הב' לפרעה מלך מצרים מלך קשה, ע"ד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברוב כשפיו ומזל טלה העוזר לו לבלתי צאת משם עבד, הג' במצרים ע"ד מאז"ל כרועה השומט העובר ממעי הבהמה, הללו עוע"ז כו', וזה גרם שגם מצד ההשגחה היינו רחוקים מגאולה, וסיפר הכתוב שעכ"ז הפליא ה' חסדו ולא כעונותינו גמל עלינו ובזרועו החזקה ובידו הנטויה דחה כל הסבות והמונעים נגד מזל טלה שהיה השפעתו על מצרים שלא יצא עבד משם, ויוציאנו ה' אלהינו משם ושידד המזל כי הוא מכינס והוא משדדם, ונגד בחירת פרעה הרעה אמר ביד חזקה, ר"ל החזיק ידו על פרעה במכות גדולות והכניע לבבו, ע"ד כלה גרש יגרש כו', ואם להוציאם בלבד היה כח בידו להוציאם ע"י כמה דרכים, אם שיניע לב פרעה לשלחם כי לב מלכים ושרים בידו ית', או באופן מאה"כ ואולם שלחתי את ידי כו' ותכחד מן הארץ, ומה לו להשי"ת להרבות אותות ומופתים ומכות שונות שעי"ז יצאו, התירוץ להטיב לנפשותינו הטבה תכליתית שע"י מכות פרעה ורבות מופתיו באנו לתכלית אמונה בהכרת נפלאותיו, ע"ד למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וב"ב, וע"ד וירא ישראל את היד הגדולה כו', ויאמינו בה' כי אחר שראו עניני מוחשיות כאלו נתחזק לבם באמונתו ית"ש: וזהו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים בפרעה ובכל ביתו, לעינינו, למען נראה ראיה מוחשית ויתחזק אמונתנו בו ית"ש שגבר עלינו חסדו כ"כ, ולבד שגמל עלינו להצילנו מהנזק בגאולתנו מיד פרעה, אבל גם כוונתו להטיב עמנו טובה עולמית, ולהכניסנו לא"י, וזה ואותנו הוציא משם זה הרחקת הנזק, ומלבד זה גם ריבוי הטובה למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו, לז"א ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב כו', ר"ל כי ראה ית"ש כי אם לא יוציאנו משם באותו פרק שכבר היינו במ"ט ש"ט הרי אנו אבודים לגמרי עד דורות עולם, לכן הקדימנו ברחמיו המרובים לכנוס עמנו לפנים משה"ד להוציאנו משם בלי שום הכנה ואתערותא דלתתא, כי אלו לא הוציא אבותינו משם הרי היו נאבדים כל נפשות ישראל והרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים כו', ולכן כל מה שאנחנו רואים בעצמנו איזה מדריגה הלא תחשב על טובת ה' שהקדימנו בטובתו באותו זמן כי אלולא הגאולה משם מעולם לא זכינו ליכנס תחת כנפי השכינה, אם כן אפי' כולנו חכמים כו', מצוה עלינו לספר ביצי"מ, ר"ל גודל הפלגת הנס ע"ז האופן לכנס עמנו לפנים משוה"ד אשר לא היה כזאת מעלם, וא"כ הגם שמן הראוי שלא תמוש מפינו שבח לאל על כל הטוב אשר גמלנו שזכינו לחכמה ותבונה, ולא להניח הקרוב ולתפוס מה שהיה בזמן רחוק, לז"א אפילו כולנו חכמים כו', כי המסובב לכל הטוב ההוא הוא רק גאולת מצרים כו', כי אחרי אשר באנו בצלו ית"ש נקל הוא לנו להשיג כל השלימות, ע"ד המדרש לבליוסטוס שגדל בפלטין של מלך אמר לו שאל מה אתן לך, אמר הבליוסטוס אם אשאל כסף וזהב הוא נותן לי אבנים טובות ומרגליות נותן לי אלא הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, כן אף שעכשיו זכינו למדריגות גדולות יותר, חכמה תבונה זקנה, נמצא מהראוי להלל וליתן שבח והודיה על אלו המעלות הנכבדות, אך התירוץ הוא אמת כי היום כשאנחנו תחתיו ממילא זכינו לכל הטוב, כיון שבתו היא התורה אצלנו, אבל בהיותנו בארץ מצרים שהיינו מגואלי' בחומר ובלבנים, הללו עוע"ז כו'. ועכ"ז קפץ לגאלנו, זה הטובה היותר גדולה אצלנו, ע"ד אתי מלבנון כו' לזאת כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח, ולזה הביא מעשה בר"א שהיו כולם חכמים ונבונים וזקנים והיו מספרים ביצי"מ כו', ר"ל שיהו יורדים לעומק הנס:
או יאמר ואפילו כלנו חכמים כו', ר"ל חכם נקרא שיודע מה שקיבל מאבותיו ורבותיו שהכל ממנו ית', ונבון שמבין בעצמו סדר ההשתלשלות הנסים והנפלאות מהסיבה הראשונה ע"ד ודעת לנבון נקל, יודעים את התורה ר"ל שבהתרה כלול כל פרטי הדברים דצח"מ ומה שהיה ומה עתיד להיות, עכ"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, או מצד המצוה שאנחנו מצווים ע"ז, או מצד הענין בעצמו. או אפי' כולנו חכמים קורין תורה משנה והלכה, או עדיף מזה שאנחנו נבונים ומבינים דבר מתוך דבר או אפי' יודעים התורה אליבא דהלכתא מצוה עלינו שיבטל החכם מקריאת התורה והנבון מענינו ופלפולו ולאסוקי שמעתתא כדי לספר ביציאת מצרים:
וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח, י"ל ע"ד צחות וקרוב לשמוע, שמאז הוציאנו ה' ממצרים התחיל להנהיגנו בהנהגה למעלה מדרך הטבע, שאז היתה תחלה להנהגה זאת, לזאת יכונה בשם י"מ, וכל אשר יקרה לאדם סיבה מסיבות שונות וניצל נקרא ע"ש יצ"מ, וכמו שאנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, וכן כל יחיד ויחיד כשיתבונן על ההנהגה הנהוגה אצלו מחיתו ופרנסתו וכל קורותיו בג' אלו בני חיי ומזונא, יראה בעיניו כי הכל בסוד אלוה מההנהגה העליונה אשר נתנה לנו למורשה מעת יצ"מ. אך לא כל אדם שוה בזה, יש שמכיר ההנהגה הזאת פעם א' בשנה או בחדש ושארי מקריותיו תולה בהנהגת הטבע, אך השרידים הדבקים בה' עד שההשגחה העליונה דבוקה בהם בכל עת ורגע ע"ד אני לדודי ודודי לי. וע"ד זוה"ק צדיקיא כי היכי דמתדבקין ביה אוף הכי איהו אתדבק בהון, ועז"א ואפילו כלנו חכמים כו' מצוה עלינו כו' וכל המרבה, ר"ל שמרבה להביא כל עניניו ואף מה שזכה לחכמה כו' תחת סיפור הנהגה הנסיית וההשגחה ה"ז משובח. והנה ידוע שאנו מחוייבים להודות לה' גם על הנהגת הטבע, ע"ד מאז"ל כל שלא אמר שחרית יוצר המאורות וערבית מעריב ערבים עליו הכ"א ואת פועל ה' לא יביטו, וכמה טובות מטיב ה' דרך הטבע כי לא עביד קוב"ה ניסא לשיקרא כ"ז שהנהגת הטבע תספיק. ולזה מביא מעשה בר"א כו', הגיע זמן ק"ש של שחרית. ר"ל כבר הגיע הזמן להודות לה' ע"ד הטבע כנ"ל, וע"ז מביא אמר ראב"ע כו', עד שדרשה בן זומא, ר"ל לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ר"ל בגלות שאז הנהגה הנסיית נסתרת, ע"ד אין בעה"נ מכיר בניסו, ואינו דומה להנהגת יצ"מ שהיה אז הנהגה גלויה ומפורסמת, ע"ד ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וה' הולך לפניהם, והיה סברתו של ראב"ע שאין שייך להזכיר יצ"מ בגלות, עד שדרשה בן זומא, מרבוי כל ימי חייך להביא הלילות, דהיינו במשך הגלות, אף שאין הנהגה הנסיית בהירה בשחקים, עכ"ז היא הסבבת אופניה מעמנו בסתר המדרגה לוטה במעשטה הטבע עד שתתהפך עמנו בכל עת ובכל רגע להצילנו מכל המקריים העוברים עלינו, וחכמים ג"כ מודים לו רק שס"ל שלזה לא צריך רבוי כלל אדרבה הן הן גבורותיו להציץ עלינו מחרכי הטבע, ע"ד הנה זה עומד אחר כתלנו, וזה יותר גדול מנסים גלוים שבמצרים, רק אומרים החכמים שהרבוי בא לרבות ימות המשיח, שאז יהיה שע"מ עיקר ויצ"מ טפל, והכל מטעם שיצ"מ התחילה ההנהגה הנסיית להתגולל עמנו: