אור ברסלב
אפוד בד על הגדה של פסח הלל › מזמורי הודיה

אפוד בד על הגדה של פסח· רבי בנימין דוד רבינוביץ

הלל · מזמורי הודיה

מסיימים את ההלל

פסקה א

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ע"ד בעה"ק פכ"ד. כי האל ית"ש חכם רוצה ויכול, וזה גדול אדונינו להורות על הרצון כי גדול לעשות מה שירצה ואין מי שיעכב ע"י, ורב כח לרמוז על יכולתו, לתבונתו אין מספר להורות על היותו חכם. והנה נגד רצונו להטיב לזולתו כי רב חסד הוא, אמר הודו לה' כי טוב כי זה דרכו להיטיב ולא נשתנה ולא ישתנה, כי לעולם חסדו, הודו לאלהי האלהים כו'. שהמלאכים נקראו ג"כ אלהים אבל זה אצלם שם המושאל. והוא אלהי האלהים נגד תבונה שאצל החכמה קצובה וזה ואדוני חכם כחכמת מלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ, ולא אשר בשמים. נגד היכולת המוחלט אמר הודו לאדוני האדונים אלו השרים של מעלה אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. וכאו"א אדון על אומתו וארצו. ועכ"ז הוא אדון על כולם, להשפילם כשירצה ולהכניעם כמו שעשה במצרים. וע"ד וירא ישראל את מצרים מת, זה שר ש"מ שהורידהו מגדולתו. ותני והדר מפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי בזה הראה כחו ויכולתו לשדד המערכה לעשות נפלאות ונסים כמו שעשה לאבותינו במצרים. לעושה השמים בתבונה זהו נגד חכמתו, שהשמים המה אש ומים ופתכן זה בזה ועשה מהן שמים. אע"פ שהמה נגדיים זה לזה. לרוקע הארץ על המים נגד רצונו המוחלט. אע"פ שהטבע שהדברים כבדים יורדים למטה, עכ"ז הארם עומדת על המים, ועל הכל לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי מלת לבדו נאמר על כל העולם שהכל ברא לבדו ע"ד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה ה' לבדך, (מדרש) מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדוליה מתקלסים עמו מפני שנושאין במשאו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו מתקלס הוא לבדו מתהדר בעולמו. והראיה שאע"פ שהוא מנהיג העולם ע"י נערכת השמים הוא משדדן כרצונו, וע"ד מי אתי בבריאת העולם, וע"ד אחרים שמאחרין הטובה. וזה לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ע"ד מדרש (בראשית פ' ו') ר' עזריא בש"ר חנניא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד. א"כ למה נבראת לבנה אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין לעשותן אלהות, אלו היה אחד עאכו"כ. לכ"א תחלה לעושה אורים שהם גדולים עכ"ז בראם שנים את השמש לממשלת כו'. כדי שיכירו שאין בהם כח, שהרי השמש אינו מושל אלא ביום והירח אינה מושלת אלא בגלילה, ובזה נודע שאינם אלהות. א"י הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כו', ע"ד שידוע שכבודו ית"ש נקרא א"ס כי אין לו תחלה ולא סוף והוא לבדו היה והוה ויהיה, וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם בחסדו. האציל מעצמותו יו"ד ספירות הקדושות עולם האצילות. ואח"כ ברא עולם הבריאה הנקרא עולם הכסא מתנשא ומרחף על עולם המלאכים, ועולם המלאכים נקרא יצירה, ואח"כ עולם העשיה, והכל מחובר ומקושר חיים וקיימים לעד בכח אור קדושתו. וזה הודו לה' כי טוב, בהיותו לבדו ושמו הגדול אחד עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם בחסדו, וזה כי לעולם חסדו, ואח"כ מדבר בעולם האצילות ואמר הודו לאלהי האלהים, ר"ל כאשר האצל עולם האצילות נקרא אלהי האלהים, כי גם האצילות כולם אלהים שהאציל מעצמותו ית', אמר ג"כ שתהיה לעולמי עד ולכך אמר כי לעולם חסדו, אח"כ אמר הודו לאדוני האדונים נגד עולם הכסא שהוא מרחף ומתנשא על חיות הקדש, והוא משפיע ומחיה לעולם המלאכים הנקראים שרים ואדונים, שע"י יתנהגו הגלגלים מכח חיותו כח אור קדושתו, ואע"פ שהשרים ממונים לנהניג הגלגלים, ואעפ"כ הכל בכחו ורשותו ית"ש, וזה כל"ח, לכן אח"כ חשב כל עולם העשיה לעושה נפלאות גדולות לבדו, לעושה דייקא שעשה עולם העשיה וגם עושה בכל יום נפלאות. לזה כל"ח עולם העשיה. והכל בהשתלשלות זיו אור קדושתו אשר לעולם חסדו. ועד הנה סיפר במע"ב של עולם העשי' שהתנהג בלתי השתנות אבל עתה נתגלה יותר מהותו מהשתנות הטבע, לכ"א למכה מצרים בבכוריהם שהבנים הרגו לאבותם היפך הטבע. ויוצא ישראל מתוכם ששודד מערכת השמים שהיו מורים רעה לישראל והפך הכל לטובתם. וכן לגוזר י"ס לגזרים, שנשתנו סדרי בראשית והיו ג"כ העגלות מושכים הסוסים. ולמוליך עמו במדבר בארץ לא זרועה וירידת המן. ולמכה מלכים גדולים שהיה בשינוי סדרי מע"ב שהעמיד החמה למשה ויהושע, וזה הודו לאל השמים שהוא אל ותקיף שהוא אלהי השמים הכולל הכל ומחיה לכל, כי לעולם חסדו:

פסקה ג

אלו פינו מלא שירה כו' ועיניו מאירות כו' וידינו פרושות כו' ורגלינו קלות כו' אין אנחנו כו'. נראה ביאור דעת הקדושים מתקני זמירות אלו, בהקדם מאמר רבותינו ז"ל (ב"ב דף ו' ע"א) על פסוק אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם, אמר רבה איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו. בסערה חרף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונחלף לך בין איוב לאויב, בסערה השיבוהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה וגו' אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו'. אמר ליה מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, הרבה קולות בראתי בעבים ולכל קול וקול בראתי לו שביל בפ"ע כו' שאם יהיו יוצאין שני קולות משביל אחד היו מחריבין את כל העולם, בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, עכ"ל הגמ'. ופירש המהרש"א כונת המאמר היות שאיוב היה כופר בהשגחה והיה אומר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה יכסה (איוב ט׳:כ״ד) ר"ל ביד רשע הוא השטן המתעה ומרגיז, ופני שופטיה זה הבורא ית'. ור"ל שעושה מסך מבדיל בין הבורא והברואים וז"ש שמא רוח סערה, הוא השטן ממלאכי משחית הנקראים רוחות המסערים את העולם, ע"ד עושה מלאכיו רוחות, עברה לפניך, ר"ל הפסיקה בין השגחה ובין המושגחים, ונחלף לך בין איוב לאויב. ואמרו ובסערה השיבוהו, ר"ל שהבינוהו מחכמת היצירה שהוא ית' משגיח אפי' בפרטי הדברים. ואמר הרבה קולות בראתי בעבים ר"ל קולות הרעמים, שעל רעך אחד אנו מברכים שכחו וגבורתו מלא עולם, ואלמלי היו שני קולות יוצאות משביל א' לא היה העולם מכילם והיתה נחרבת. ע"כ תוכן דברי המהרש"א. ונ"ל עוד ע"פ דברי רז"ל (בתענית פ"ג) מלאך הממונה על הגשמים רידיא שמו ויתיב בין תהומא עילאה לתהומא תתאה, לתהומא עילאה אמר ליה חשור מימך לתהומא תתאה אמר אבע מימיך, ואמרו ז"ל (ביומא פ"ק) ג' קולות יוצאין מסוף העולם עד סופו כו'. וי"א אף רידיא, ר"ל קול המלאך הממונה על הגשמים היינו אותן שני קולות שהמלאך אומר לתהומא עילאה ותהומא תתאה. ואלו היו אותן שני קולות יוצאות משביל א', ר"ל בפנים אחד, והיו המים יוצאין מתהומא עילאה ותהומא תתאה היו מחריבין את העולם כמו שהיה הענין במבול, מלמעלה נפתחו ארובות השמים ומלמטה נבקעו מעינות תהום רבה. והקב"ה משגיח על אותן הקולות שלא יצאו משביל אחד. וזהו שירת הים (בפרק שירה) מקולות מים רבים וגו' אדיר במרום ה', ר"ל מאותם הקלות של המלאך רידיא שמזה באים מים רבים ע"י שקורא לשני התהומות מזה מוכח שאדיר במרום ה' הנותן דרך ונתיב לכל קול וקול שלא יהיו שני קולות יוצאין משביל א', וזה ג"כ שירת המים שהם אומרים לקול תתו המון מים בשמים. ר"ל לקול אחד בלבד נותן המון מים בשמים לירד לעולם שמזה יוכל העולם להתקיים, תמצא שמקולות אלו נתברר שבח ההשגחה הפרטית. וזה ביאור אלו פינו מלא שירה כיס, ר"ל ששירת הים היא על ההשגחה, ואלו פינו מלא שירה כים על ההשגחה פרטית שאתה משגיח עלינו לטובתנו, אין אנו מספיקים לברך את שמך על אחת מאלף כו' הטוב שעית כו', ור"ל שהשגחתך עלינו עברה ופרצה גבול השבח וההודאה בלי שיעור כי רבות עשית ה' אלהינו: ולשוננו רנה כמהון גליו כו', נראה ביאורו ע"פ מאמר רבב"ח (ב"ב פרק המוכר את הספינה) אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאטבע דספינתא כו' ומחינן ליה באליתא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה כו' ונייח, עוד שם ורמיא לה גלא קלא לחברתה וא"ל חברתי מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפית וניתי אנא ונחרביה א"ל פוק חזי גבורתא דמרך דאפי' כמלא חטא דחלא לית דעבר שנאמר האותי לא תיראו נאום ה' כו' אשר שמתי חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו ע"כ גמרא, ופירש המהרש"א היות שהכתוב אמר המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון וכתיב והרשעים כים נגרש, נמצא שהרשעים נמשלו לים והרעות הבאות עליהם נמשלו לגלי ים כדכתיב כל משבריך וגליך עלי עברו, והצדיקים במעשיהם המגינים על הרעות נמשלו לחול הים המגבילים את הגלים שלא יעברו חוץ לגבולם וישטפו את העולם. וכן ע"י הצדיקים הקב"ה מפיר עצת הרשעים שלא יאבדו את העולם, ולפ"ז ביאור המאמר אשתעו לי נחותי ימא המה הנכנעים תחת עול הרשעים המה בדמיון יורדי הים, האי גלא דמטבע לספינתא כי מי שהוא תחת שיעבוד הרשעים הוא בדמיון ספינה המטורפת בים, ומחינן ליה באלותא דחקיק עליו אהיה כו'. היינו הבטחת התורה שחקוק בה מאמר הש"י אהיה כו'. כמו שדרשו חכמינו ז"ל אהיה עמכם בגלות מצרים כו'. וזה גם כן מה שאמר דגלא רמי קלא לחברתה מי שבקת כו'. ר"ל שהרשעים שואלים אם נשאר עוד מקום שלא הרעו וישרשו אחריו כדי שלא ישאר ענף ושורש כמאמר הכתוב (משלי ד׳:ט״ז) כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו, וכשרואים שלא יוכלו לעשות כלה אומרים זה לזה פוק חזי גבורתא דמארך דאפי' כמלא חוטא דחלא, המה מעשיהם של צדיקים המגינים על הרעות כחול המגבילים את הים ואומרים לו עד פה תבא ולא תוסיף. וזה האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים. ר"ל אתם הרשעים האומרים בלבבכם לכו ונכחידם מגוי כו', איך לא תיראו מפני אשר שמתי זה לעומת זה מעשיהם של צדיקים לעומת רעותיהם של רשעים ומשימים גבול לרעות לבל יעשו כלה, אשר שמתי חול גבול לים. נמצא מזה מוכח ג"כ השגחתו ית' הפרטית דאפי' כמלא חוטא דחלא כו'. וזה ביאור ולשוננו רנה כהמון גליו. שהמון הגלים מודיעים השגחת השי"ת, פוק חזי גבורתא דמארך. אבל אנחנו אם באנו להגיד בעמים עלילותיו ית' ולהודיע השגחתו מצד טובותיו עלינו. אין אנו מספיקים כו'. כי רבת שבעה לה נפשנו המים הזידונים. ולולא ה' שהיה לנו כו' אזי המים שטפונו שה אחת כו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, שכל קיומנו בזמן הזה הוא רק מהבטחתו יתב' אהיה אשר אהיה, וכדרש חז"ל אני שהייתי עמכם בגלות מצרים כו', וזה אין אנו מספיקים כו' ולברך את שמך. ר"ל שמך אהיה כו' יתב':

ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע. ע"ד פרק שירה שמים אומרים השמים מספירם כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ואחז"ל (בפ"ק דכתובות) דהכי קאמר קרא מעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, וביאור המאמר נ"ל ע"פ דאמרינן (ב"ב פ"ק) במאמר שהתחלנו בטענת הש"י עם איוב, ואמר לו מי פלג לשטף תעלה. הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמו כו'. שאלמלי שני טיפין יורדות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. וזהו כונתם ז"ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, ר"ל ע"י שאנו רואים שאין הארץ מתטשטשת, וזה מגיד כבוד אל שבין טיפה לטיפה לא נתחלף לו. וזהו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, שהרקיע והיינו מטר מגיד השגחת הש"י, ואנחנו לא נדע במה להודיע השגחתך. כמאמר הכתוב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר:

ועינינו מאירות כשמש וכירח. ביאורו ע"פ מאמר רז"ל בהאי ענינא מן הסערה השיגוהו שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה אמר ליה הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפ"ע כו' שאלמלי שני נימין יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עינו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי (עיין במהרש"א). נשמע מזה דמכח מאור עינו של אדם מוכרח השגחת הש"י שמשגיח אפי' בין גומא לגומא, ומזה נדע שהיוצר יחד לבם ומבין כל מעשה איש ואיש ופועל אדם ישלם לו. וזה (שמואל טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, (ע"ד כי לבי ראה) ור"ל שהאדם ישכיל מהעינים שמזה מוכרח השגחת הש"י שהשם יראה ללבב והוא בוחן לבות. וזה ביאור ועינינו מאירות כו', ר"ל שאלו היינו מודיעים השגחתו כמו העינים המוכיחים השגחתו יתב' אין אנו מספיקים כו'. כי כל פה ילאה לספר ולא תשבע עין לראות. כי תמיד עיני ה' אלהינו בנו להטיב לנו מראשית השנה וכו':

וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, יבואר ג"כ ע"פ מאז"ל שם. הידעת עת לדת יעלי סלע, יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול הולד ממנה וימות ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ואלמלי היה הנשר מקדים או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה הרחם ומתרפה ויולדת ואלמלי מקדים רגע או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב כו'. נמצא זמן הנשר שאינו מקדים ואינו מאחר רגע א', וכן מאילה עם הנחש שהאילה קלת רגלים אילה שלוחה והנחש קצוץ רגלים הולך על גחון, ואעפ"כ הקב"ה מזמינן כאחד ברגע א'. ומוכח השגחת הש"י אף על הרגעי'. וז"ש שאלו היינו משבחין עוצם השגחתך עלינו לטוב בשיעור רב מההשגחה כמו שנראה מנשרי שמים, שהקב"ה מזמינן ליעלי סלע, וכמו שנראה מקלות האילות שעם רוב מרוצתם הקב"ה מזמין להם ברגע אחד נחש הולך על גחון, אין אנחנו מספיקים להודות כו': ולברך את שמך על אמת כו'. הענין כמו שכתבו המקובלים על פסוק בידך עתותי כו' כל העתים והרגעים מדובקים זה בזה רגע ברגע עד שלא תמצא רגע אחד ביום שיהא פנוי מהשגחת השי"ת עלינו שאילו הפסקה ההשגחה רגע כהרף עין יאבדו כולם ח"ו. וע"ז רומז שמו הגדול שע"י גלגל אות רשון משמו יתב' לכל ארבע אותיות של שם הויה יעלה תתר"ף המה חלקי כל שעה מי"ב שעות שביום ובכל יום מתגלגל מי"ב צירופי הויה לי"ב צירופי הויה וכל אות מתגלגל מתתר"ף ולתתר"ף עד שלא תמצא שעה מכ"ד שעות שביום לשום רגע מתתר"ף רגעים שלא יהיו עיני ה' משוטטות ומשגיחות על כל הפרטים, נמצא שמו הגדול מורה שהוא משגיח על כל רגע ורגע, וזה אלו פינו מלא שירה כיס, והמון גליו, ומרחבי רקיע, ומאור העינים, ונשרי שמים, ואילות. שכל אלו מורים על השגחה פרטית. אין אנו מספיקים להודות את שמך, שמתגלגל מי"ב לי"ב ומתתר"ף לתתר"ף:

תוכן העניינים

אפוד בד על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה