פרק ו · אות ט
ט וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר וגו' וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ (אסתר ב, טו), רַבִּי יוּדָא אוֹמֵר כָּאִיקוֹנִין הַזֶּה שֶׁאֶלֶף בְּנֵי אָדָם מַבִּיטִים בָּהּ וְהִיא עֲרֵבָה עַל כֻּלָּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הֶעֱמִידוּ מָדִיּוֹת מִכָּאן וּפַרְסִיּוֹת מִכָּאן וְהָיְתָה אֶסְתֵּר יָפָה מִכֻּלָּן. רַבָּנָן אָמְרִין וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ, בְּעֵינֵי הָעֶלְיוֹנִים וּבְעֵינֵי הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, ד): וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.