פרק ב · אות יד
יד לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵינִי יוֹצֵא מִידֵי בְּרִיּוֹתַי, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ, בְּנֹהַג, שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים לִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחַת, יְכוֹלָה הִיא לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵיהֶם, אֶלָּא אוֹ לָזֶה אוֹ לָזֶה. וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ עוֹלוֹת בְּלִימָן, אַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ צְפוֹנִית, וְאַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ דְּרוֹמִית, יְכוֹלָה הִיא הָרוּחַ אַחַת לְהַנְהִיג אֶת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת, אֶלָּא אוֹ לָזוֹ אוֹ לָזוֹ. לְמָחָר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בָּאִים לְפָנֶיךָ בַּדִּין, אִישׁ יְהוּדִי וְאִישׁ צַר וְאוֹיֵב, יָכוֹל אַתָּה לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְרוֹמֵם לָזֶה וְצוֹלֵב לָזֶה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אָמַר, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְּמַן שֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, וּבִזְּמַן שֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא בְּקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא רוּחַ אַרְגַּסְטִיס לָעוֹלָם, שֶׁשְּׁתֵי רוּחוֹת מְשַׁמְשׁוֹת בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ו): אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ, מִי הוּא זֶה שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יְרֵאָיו, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קמה, יט): רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.