פרק ב · אות יג
יג וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס (אסתר א, ח), כְּדָת כָּל מָקוֹם, אִית אֲתַר דְּבָעֵי מֵיגַס וּבָתַר כֵּן שָׁתֵי, וְאִית אֲתַר דְּשָׁתֵי וּבָתַר כֵּן מֵיגַס. כְּדַת כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה, כְּאִילֵין כּוּתָאֵי דְּלָא שָׁאתָן חַמְרָא דְזִיקִין, אַיְיתֵי לְהוֹן חַמְרָא דְּקוּלְיָה. אֵין אֹנֵס, בְּאַנְפְּקָא. רַב אָמַר אֵין אוֹנֵס בְּיַיִן נֶסֶךְ. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אֵין אוֹנֵס בְּפִקְתָּא, לְפוּם דְּתַמָּן שָׁאתָן בְּגַסָּא לְפִיכָךְ אֵין אוֹנֵס בְּפַקְתָּא. כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בּוֹא וּרְאֵה שַׁלְוָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע מַה הִיא, שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ מְיֻסָּד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת לִגְדוֹלֵי מַלְכוּת שֶׁיְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד רַשַּׁאי לִצְחֹק עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ.