פרק ב · אות יא
יא וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, הֵבִיא כֵלָיו וּכְלֵי עֵילָם, וְנִמְצְאוּ שֶׁלּוֹ יָפִין מִשֶּׁל עֵילָם. הֵבִיא כֵלָיו וּכְלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנִמְצְאוּ נָאִים וְיָפִין מִכֵּלָיו. לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה יָפָה, כָּל זְמַן שֶׁמַּבֶּטֶת בְּשִׁפְחָתָהּ הָיוּ פָּנֶיהָ מִשְׁתַּנּוֹת. כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מַבִּיטִין בְּכֵלָיו, הָיוּ מִשְׁתַּנִּין כֵּלָיו וְנַעֲשִׂין כַּעוֹפֶרֶת. רַבִּי תַּחְלִיפָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר כֵּלִים שֶׁצּוּרָתָן נִשְׁתַּנִּים לְיָמִים קַלִּים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן, כֵּלִים מְכַלִּים לַמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם, וְהֵם שׁוֹנִין בַּקַּלְקָלָה. מִי גָּרַם לְבֵלְשַׁצַּר שֶׁתִּתְקַעֲקַע בֵּיצָתוֹ מִן הָעוֹלָם, לֹא עַל יְדֵי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, ב): בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר וגו'. מַה כְּתִיב (דניאל ה, ל): בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה.