פרק ב · אות ט
ט עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ, אָמַר רַב נַחְמָן בּוֹא וּרְאֵה שַׁלְוָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע מָה הוּא, שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ רָצוּף בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת, רַבִּי נִיסָא דְּקֵיסָרִי אָמַר לְמַרְגָּלִית שֶׁהִיא אֲהוּבָה עַל בַּעְלָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמַרְגָּלִית שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת בַּעְלָהּ לַחֵרוּת, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כה, י): וּקְרָאתֶם דְּרוֹר. וְדַר, אָמַר רַב הוּנָא אִית אֲתַר דְּצָוְוחִין לְמַרְגָּלִיתָא דּוּרָה. וְסֹחָרֶת. רַבִּי בֵּיבָא בַּר אֲבוּנָא אָמַר פְּרַקְמַטְיָא נְפַקַת. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית כג, טז): עֹבֵר לַסֹּחֵר.