פרק ב · אות ו
ו בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר גִּנָּה מִבַּחוּץ וְחָצֵר מִבִּפְנִים. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר גִּנָה מִבִּפְנִים וְחָצֵר מִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מְקַיֵּם אֲנִי דִּבְרֵי שְׁנֵיכֶם, כְּשֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ חָצֵר, וּכְשֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ גִּנָּה, הָא כֵיצַד, פּוֹרֵשׂ אֶת הַוִּילוֹן וְעוֹשֶׂה חָצֵר. קוֹפֵל אֶת הַוִּילוֹן וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ גִּנָּה. דָּבָר אַחֵר, בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ שֶׁעָמְדָה לוֹ בְּדָמִים הַרְבֵּה.