פרק א · אות יט
יט הַפַּרְתְּמִים, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פַּרְתְּמִים אֵלּוּ שְׁנֵי לִגְיוֹנוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁאֵין הַמֶּלֶךְ נִקְרָא אָגוּסְטוּס [פרוש: קיסר] עַד שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ הֵם תְּחִלָּה, וְאֵלּוּ הֵן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק דִּיקוֹמְיוֹנֵי וַאֲגוּסְטִיָאנֵי, הֵן הֵן שֶׁנָּתְנוּ עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, וְעָלָה וְהֶחֱרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקִעְקַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בֵּיצָתָן וְהֶעֱמִיד אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאֵלּוּ הֵם. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יְכוֹלְנֵי וּבַר קוּרְיָאנֵי. וְרַב הוּנָא אָמַר בְּנֵי טַעֲמַיָּא וּבְנֵי סִגְנַיָּא דִילֵיהּ. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר בְּנֵי טַעֲמַיָא בְּנֵי עֲצָתַיָּא דִילֵיהּ, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דניאל ב, יד): בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָה וּטְעֵם וגו'.