פרק א · אות יח
יח דָּבָר אַחֵר, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, פְּעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים מָדַי לְפָרַס וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים פָּרַס לְמָדַי, כְּשֶׁהַמַּלְכוּת בְּמָדַי פָּרַס טְפֵלָה לָהּ, כְּשֶׁהַמַּלְכוּת בְּפָרַס מָדַי טְפֵלָה לָהּ. פָּרַס, לָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ פָּרַס, שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמַּלְכוּת פְּרוּסוֹת, אֶחָד בִּימֵי תְּרָדָה, וְאֶחָד בִּימֵי אֲדַרְכִּיאָן, וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ה, ד): וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם [העיר] אַשּׁוּר וגו'. מָדַי, לָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ מָדַי, דְּמוֹדְיָיא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, מַלְכֵי מָדַי תְּמִימִים הָיוּ וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם.